בג"צ 103/96

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה, הסוגיה המרכזית נוגעת לסמכות שיקול הדעת של היועץ המשפטי לממשלה בנוגע להדחתו של ראש רשות מקומית בשל עבירה פלילית שיש בה קלון. החוק הנוהג מאפשר ליועץ המשפטי לממשלה לעתור לבית המשפט כדי שיקבע כי עבירה כזו טומנת בחובה קלון, דבר שיחייב את העברת ראש הרשות מכהונתו. ברקע מעורב דוד בוסקילה, ראש המועצה המקומית שדרות, שהוגש נגדו כתב אישום בגין מרמה, הפרת אמונים וניגוד עניינים בעקבות מעורבותו בשינויי ייעוד שהיטיבו עם האינטרסים הפרטיים שלו. הושג הסכם שבו בוסקילה הודה בהאשמות, אך היועץ המשפטי לממשלה התחייב שלא לתייג אותן כעבירות מבישות, ובכך לא לפעול להדחתו. העותר ערער על החלטה זו, וטען כי היעדר הטלת קלון אינו סביר. בג"ץ הדגיש כי שיקול הדעת נתון ליועץ המשפטי לממשלה להחליט אם מקרה מצדיק הליך קלון, תוך הדגשת חומרתו והשלכותיו של ממצא כזה. החלטת היועץ המשפטי לממשלה ספגה ביקורת על כך שהתמקד יתר על המידה בענישה ולא בהגנה על הציבור וברווחת הקהילה, שכן הדחת פקיד נועדה להגן על הציבור ולא להעניש אותו. שיקולים משפטיים נוספים כללו האם חלות הוראות חוק אחרות המחייבות הסרה מיידית בשל קלון. בסופו של דבר, בית המשפט הכיר בטעויות פרוצדורליות אך החליט שלא לבחון מחדש את שיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בשל הסתמכותו השלילית של בוסקילה על ההסכם, ובחר במקום זאת להשתמש במסלולים משפטיים חלופיים להרחקה אפשרית ודחה את העתירה.