עפ"ג 31816-05-13

תקציר

הכרעת הדין הנדונה עוסקת בתיק מס בו הוגש נגד המערער, ישראל, כתב אישום בגין עבירות שונות הקשורות להשמטת הכנסות בסך של לפחות 3 מיליון ₪ על פני תקופה של חמש שנים בין השנים 2003 ל-2007. המשיב, רפאל נבון, הגיע להסדר טיעון עם פרקליטות מחוז תל אביב, במסגרתו הודה באישומים בתמורה לעונש מוצע בטווח קצוב. הסדר הטיעון קבע טווח ענישה מקסימלי של 14 חודשים ומינימום של 6 חודשי מאסר, לצד מאסר על תנאי וקנס. בית משפט קמא גזר דין שהטיל עליו שבעה חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 120,000 ₪. המדינה ערערה על פסק הדין וטענה כי שגה בית משפט קמא בכך שהסתפק בעונש מאסר קצר יותר. לטענת המדינה, הרף התחתון היה צריך להתחיל ב-12 חודשי מאסר, ובית המשפט לא שקל כראוי את חומרת העבירה או את סכום הכסף המשמעותי הכרוך בה. בנוסף, טענה המדינה כי בית משפט קמא נתן משקל יתר לנסיבותיו האישיות של נבון ולהסדר הטיעון עצמו. עם זאת, ההגנה טענה כי יש לכבד את הסדר הטיעון ולא להתערב בעונשו של בית המשפט, מה גם שהמערער כבר החל לרצות את עונשו. לאחר ששקל בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו, החליט ערכאת הערעור שלא להתערב בעונש שהטיל בית משפט קמא. תוך הכרה לגופו של ערעור המדינה ובחומרת העבירות, בחרה ערכאת הערעור לכבד את הסדר הטיעון ואת ציפיות הצדדים המעורבים. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט את המשמעות הנורמטיבית של הבחנתו של בית משפט קמא בין העונש שנגזר לבין הרף הנמוך יותר, שעניינו ריצוי עונש מאסר ולא עבודות שירות. גורמים נוספים שנלקחו בחשבון בקיום פסק הדין כללו את מצבו הבריאותי של המערער ואת היקפה המצומצם של תחילת הפיוס. בהדגישו את העיקרון של אי מיצוי הדין נגד המשיבים, דחה בית המשפט לערעורים את ערעור המדינה, ובכך אישר למעשה את פסק הדין המקורי.