סע"ש 46567-07-15

תקציר

התובע, אזרח אריתריאה, הגיש תביעה נגד ארבעה נתבעים לתשלום זכויות שונות הנובעות מהעסקתו והפסקתה. הנתבעת הראשונה היא חברה המנהלת מסעדה בה עבד התובע כשוטף כלים, הנתבע השני הוא בעל מניות בחברה הראשונה, הנתבע השלישי הוא דירקטור בשתי החברות ובעל מניות בהן, והנתבע הרביעי הוא בעל מניות בחברה השנייה. התובע והנתבעים חלקו על תקופת עבודתו של התובע, היקף עבודתו, נסיבות פיטוריו וגובה השכר והזכאויות לתשלומים שונים. בית המשפט מצא כי התובע עבד במסעדה מיום 10.3.2013 ועד ליום 3.12.2014. עוד נמצא כי הראיות שסיפקו הנתבעים בנוגע לשכר העבודה לא שיקפו את השכר ששולם בפועל לתובע. לפיכך, התובע היה זכאי ל-24 ₪ לשעה בתחילת עבודתו ול-25 ₪ לשעה בשנה האחרונה לעבודתו. באשר להיקף העבודה ולתביעה לשעות נוספות, קיבל בית הדין את גרסת התובע לאירועים וקבע כי הוא עבד 13 שעות ביום, שישה ימים בשבוע. התובעת הייתה זכאית גם לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, בסך 31,750 ₪. טענת התובע כי פוטר ביום 3.12.2014 לא הוכחה, ובית המשפט קבע כי עבד במסעדה עד פברואר 2015. נטל ההוכחה לפיטורים מוטל על התובע, תביעתו לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת נדחתה. עם זאת, התובע היה זכאי לפיצוי בגין אי הפקדת קרן הפנסיה על ידי החברה, וכן לפדיון ימי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים ופיצוי בגין אי הודעה לעובד על תנאי העבודה. בית המשפט פסק גם בעניין הוצאות נסיעה, הפרשות לפנסיה ופיצויים לפי חוק הגנת השכר, הכל לטובת התובע. התובעת ביקשה להסיר את מסך ההתאגדות כנגד הנתבעים השני, השלישי והרביעי, אך בית המשפט דחה בקשה זו בקובעו כי אין תשתית עובדתית מספקת לכך. לפיכך, התביעה נגד הנתבעים השני, השלישי והרביעי נדחתה. עם זאת, הנתבע הראשון חויב לשלם לתובע פיצויים שונים בסך 52,984 ₪, כולל שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. הסכומים היו אמורים להיות צמודים ולשאת ריבית כנדרש בחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.