ע"א 1851/21

תקציר

פסק הדין דן בפרמטרים הקובעים האם יש לעכב את ביצוע פסק הדין במהלך הליך הערעור. הכלל שנקבע הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת ביצוע פסק דין, והחריג לכלל זה הוא כאשר המערער יכול להוכיח סיכויי הצלחה טובים בערעור וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. תנאים אלה הם מצטברים ומקבלים משקלים שונים בתהליך קבלת ההחלטות. בעוד שהנטייה הכללית היא לעכב פסקי דין הנוגעים לזכויות במקרקעין, בית המשפט מבחין בין נכסים בעלי ערך סנטימנטלי או ייחודי לבין נכסים בעלי ערך כלכלי גרידא. במקרה האחרון, האיזון נוטה לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע. ביישום עקרונות אלה על המקרה הנוכחי, מציין בית המשפט כי טענות המערער בדבר סיכויי ההצלחה בערעור מתמקדות בעיקרן בממצאים העובדתיים של הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט נזהר מלהתערב בממצאים כאלה, ולכן מגיע למסקנה כי סיכויי הצלחת הערעור אינם גבוהים. בית המשפט גם אינו מוצא הטיה ברורה במאזן הנוחות כלפי המערערת, מה גם שהנכס הנדון אינו משמש למגוריהם והם מעולם לא התגוררו בו, והם לא הוכיחו כל זיקה מיוחדת או תכונות ייחודיות הקשורות לנכס. אופיין הכללי של טענות המערער, הנעדר פירוט בדבר נזקים אפשריים, אינו משכנע את בית המשפט כי ייגרם נזק בלתי הפיך ללא עיכוב ביצוע. סיכומו של דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית, ומתבקש המערער לכסות את הוצאות המשיב בסך 5,000 ₪. החלטה זו היא סופית, וניתנה ביום 21 ביולי 2021.