ת"פ 40279/08

תקציר

המבקש הגיש בקשה לביטול כתב האישום נגדו, לפי סעיפים 149 ו-150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בטענה כי נשללה ממנו הזכות לשימוע לפני הגשת כתב האישום, כאמור בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי. המשיבה טענה כי לא נפל פגם בהתנהלותה וכי המבקש ניצל לרעה את זכותו לשימוע. המבקש טען כי הודעת המשיב לא כללה פירוט עובדתי כלשהו של החשדות נגדו ולא הגישה את ליבת חומר החקירה, דבר המונע ממנו לממש כראוי את זכותו לשימוע. המשיבה טענה כי מילאה את חובתה כלפי המבקש וכי הוא ויתר על זכותו בכך שלא עתר לבג"ץ כאשר התברר כי לא תמסור לו חומרים נוספים. בית המשפט קבע כי הודעת המשיב למבקש נעדרת פירוט עובדתי וכי דברי המבקש לא הונחו בפני בית המשפט. למרות שהמבקש יכול היה לעתור לבג"ץ, הימנעותו מכך תרמה למצב הנוכחי. בית המשפט מצא כי הסעד הראוי הוא קיום דיון בעודו עומד על כנו, שכן התנהלותו של המשיב לא הייתה מקוממת דיה והתנהלותו של המבקש עצמו תרמה לתוצאה. זאת ועוד, המשיב הביע נכונות לקיים דיון בדיעבד. לפיכך, הבקשה למחיקת כתב האישום נדחתה, והמועד להקראת כתב האישום נדחה כדי לאפשר שימוע.