ת"א 41047-05-18

תקציר

התובעת, למיה דנאן, הגישה תביעה לביטול שלושה הסכמי מכר מקרקעין שנחתמו בינה לבין הנתבעים, אסחאק מחמוד שחאדה ונוח מחמוד שחאדה, בשל אי תשלום התמורה, טעות, הטעיה ועושק. ההסכמים המדוברים התייחסו למכירת חנות ושתי דירות השייכות לדנן. במהלך המשפט התאפיינה עדותה של דנן בסתירות רבות, שערערו את אמינותה, ועדים אחרים שנקראו מטעמה לא היו קשורים לאירוע הנוכחי ולא יכלו לסייע בעניינה. מנגד, הציגו הנתבעים קבלות המעידות כי שילמו לדנאן את מלוא התמורה בגין העסקאות, עליהן הודה דנן בחתימה אך הכחיש כי קיבל את הכסף. השופט מצא את ראיות הנאשמים משכנעות ואמינות יותר. לפיכך, נדחתה התביעה לביטול ההסכמים עקב אי תשלום תמורה. השופטת דחתה גם את טענתו של דנן בדבר טעות והטעיה באשר לשוויה האמיתי של העסקה. הגם שהיו כמה ראיות המצביעות על כך שייתכן שדנאן טעתה באשר לשווי רכושה, הנסיבות הצביעו על כך שהיא נטלה סיכון בעניין זה, ולכן טעות זו לא הצדיקה את ביטול החוזה. זאת ועוד, טענתה של דנן כי הוטעתה באשר לנטל תשלום המס לא נתמכה בראיות. לבסוף, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת העושק של דנן. היא לא הפגינה מצוקה, וניכר היה כי עומדות בפניה חלופות אחרות למניעת העסקה, כגון נטילת הלוואה, שאותה שקלה בעבר. בסיכומו של דבר, נדחו טענותיה של התובעת, והיא חויבה לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 40,000 ₪. החלטת השופט התקבלה בהיעדרם של הצדדים והתבססה על הערכת מהימנות העדים והראיות שהוגשו.