ת"א 40137-04-19

תקציר

התובעת הגישה תביעה נגד המרכז הרפואי שיבא והמרכז הרפואי אחי, בטענה לרשלנות רפואית ולפגיעה באוטונומיה שלה לאחר שעברה כריתת רחם. התובעת טענה כי הנתבעים לא קיבלו את הסכמתה מדעת ונהגו ברשלנות בטיפול בכאבי הבטן שלה. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים בטענת הרשלנות, והגיע למסקנה כי פעולות הצוות הרפואי היו סבירות והפעילו שיקול דעת מקצועי. ההחלטה על ביצוע כריתת רחם התקבלה לאחר שיקול דעת והתייעצויות מעמיקות, בהתאם למצבו הרפואי של התובע ולאופיו של חיידק הסטרפטוקוקוס A (GAS). הראיות הראו כי חששו של הצוות מפני הידבקות ב-GAS היה מוצדק, והטיפול שניתן היה מתאים ובזמן, בהתחשב בסיכונים הפוטנציאליים. עם זאת, בית המשפט קיבל את תביעת התובע לפגיעה באוטונומיה. נקבע כי התובעת לא עודכנה באופן מלא לגבי אפשרויות הטיפול שלה וסיכויי הזיהום טרם כריתת הרחם. בית המשפט מצא כי פרופ' שיף לא גילה מידע רפואי רלוונטי, ובכך הפר את חובת הגילוי. כתוצאה מכך נפגעה זכותו של התובע לאוטונומיה. למרות זאת, בית המשפט ציין כי סביר להניח שהתובע היה בוחר בניתוח בשל הסבירות הסבירה לזיהום והסיכונים הפוטנציאליים הכרוכים בכך. בנוסף, בית המשפט התחשב בשלושת ילדיה הקיימים של התובעת ובהיעדר תוכנית ברורה להריון נוסף בתהליך קבלת ההחלטות שלה. לתובעת נפסק פיצוי בסך 250,000 ₪ בגין הפגיעה באוטונומיה שלה, לצד 60,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-20,000 ₪ הוצאות משפט. לנאשמים ניתנה זכות ערעור על ההחלטה בתוך 60 יום.