ע"פ 2969-04-14

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי לקבל בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט. סעיף זה מאפשר לבתי המשפט לחייב אדם, בקנס או במאסר, לציית לכל צו שניתן על ידם. המערערת חויבה על ידי בית משפט השלום לשלם סכום חודשי של 20,500 ₪ לחוף לבנון בע"מ ולהפקיד סכום זהה בקופת בית המשפט, כל עוד היא מפעילה צימרים בחוות מרום. הצו היה חלק מהסכם בין הצדדים, עד להכרעה בתביעה העיקרית. בית המשפט המחוזי אימץ פתרון ביניים זה, אך המערערת הפסיקה לאחר מכן את ביצוע התשלומים. לאחר מכן פנו המשיבים לבית המשפט המחוזי, אשר הורה למערערת לקיים את ההחלטות הקודמות. על המערערת הוטלו 500 ₪ בגין כל יום בו המשיכה להפר החלטות אלה. בית המשפט העליון, בפסק דין פה אחד, קיבל כעת את הערעור וביטל את החלטת בית המשפט המחוזי. השופטים קבעו כי יש להפעיל את מנגנון הביזיון במשורה ורק במקרים חריגים, שבהם אין דרך אחרת לבצע צו שיפוטי. מאחר שהמקרה הנוכחי נסוב סביב פרשנות הסכם, אשר הצדדים חולקים עליה באמת, אין מדובר במקרה מובהק בו הצו הוא חד משמעי והפרתו ניכרת. זאת ועוד, המערערת לא הייתה צד להליכים בבית המשפט המחוזי, בהם השתמשה הערכאה האחרונה כדי להצדיק את החלטתה. עוד ציינו השופטים כי ניתן היה לאכוף את התשלומים החודשיים באמצעות הליכי הוצאה לפועל רגילים, שהם פחות חמורים ממנגנון הביזיון. לפיכך, הערעור מתקבל, והחלטת בית משפט קמא מתבטלת.