ת"א 18020-01-09

תקציר

התובע, שמונה ככונס נכסים על ידי מנהל ההוצאה לפועל למכירת נכס משועבד, תבע את רוכשי הנכס ואת העירייה להבהיר את חבותם בתשלום ארנונה וחובות מים בגין התקופה בה הנכס היה בשליטתו ("תקופת כינוס הנכסים"). הנכס נמכר לרוכשים בתנאי שישלמו את התמורה "נטו", כלומר הרוכשים ישלמו גם את החובות שהוטלו על התובע בגין תקופת כינוס הנכסים. עם זאת, חובות אלה לא שולמו עד היום. בית המשפט קבע, כי התובע נותר חייב בתשלום הארנונה בגין תקופת כינוס הנכסים, שכן לא קיבל את הסכמת העירייה להמחות חבות זו לרוכשים. עוד קבע בית המשפט כי התובע לא התנהל כראוי ככונס נכסים, ולא בירר את הסכום הנכון של החובות שהיה אמור לשלם. באשר לגובה החוב, דחה בית המשפט את טענות הנתבעים כי העירייה "ניפחה" את החובות, וקבע כי יש לקבוע את החובות בהתאם לצווי הארנונה לשנים 2003 ו-2004, מבלי לבטל את שיעורי הריבית. אשר לחבות הנתבעים, קבע בית המשפט כי רק הנתבעים 1 ו-2 (הרוכשים המקוריים) חבים כלפי התובע על פי הסכם המכר. עם זאת, בהינתן ששני נתבעים אלה רכשו את הנכס בנאמנות עבור חברות אחרות ("השותפות"), הם היו זכאים להשבה מהשותפות ומהחברות האחרות שהיו חלק ממנה, בהתאם למניותיהם. בית המשפט פסק גם על ההודעות לצדדים שלישיים והורה לצדדים לשלם את הוצאות התובע ואחד את השני ואת שכר טרחת עורך הדין.