ע"ע 47880-03-19

תקציר

פסק הדין מקבל בחלקו את ערעורו של מרצה שעבד במרכז החרדי להכשרה מקצועית נגד המרכז בנוגע להטבות תעסוקה שונות. המרצה הועסקה משנת 2004, עם הפסקה קצרה בין השנים 2006-2007, ועבודתה כללה הוראת קורס שכר בכירים. הערעור עסק בזכאות המרצה לפיצויי פיטורים, דמי חגים, תשלום הפרשות לפנסיה במהלך חופשת הלידה, פדיון חופשה שנתית, דמי מחלה, דמי הבראה ונסיעות, הודעה מוקדמת על תנאי העסקה והלנת שכר. השופט פסק לטובת המרצה בעניין פיצויי פיטורים, דמי חגים והפרשות לפנסיה במהלך חופשת הלידה. המרצה זכאית לפיצויי פיטורים בסך 28,495 ₪ בתוספת ריבית, שכן עבדה ברציפות משנת 2004 ועד לסיום העסקתה בשנת 2018, למרות שתקופות מסוימות שולמו באמצעות חשבוניות. השופטת פסקה לה דמי חגים עבור חגים בין השנים 2014 ל-2017 בסך 10,500 שקל בתוספת ריבית, שכן הזכאות לדמי חגים אינה מחייבת עבודה בפועל בחג והמרצה הפסיד ימי עבודה ספציפיים בשל חגים. באשר להפרשות לפנסיה, השופט הורה למרכז לשלם 606 שקל, שהיה ההפרש בהפרשות במהלך חופשת הלידה 2012, בנוסף לסכום שכבר פסק בית הדין האזורי. השופט דחה את ערעורו של המרצה בעניין חופשה שנתית, דמי מחלה, דמי הבראה ונסיעות, הודעה מוקדמת על תנאי העסקה והלנת שכר. התביעה לפדיון חופשה שנתית לשנים 2015 עד 2017 נדחתה על בסיס תקופת ההתיישנות, והחישוב לשנת 2018 היה נמוך מהסכום שכבר פסק בית המשפט המחוזי. התביעה לדמי מחלה נדחתה מטעמים פרוצדורליים וראייתיים, שכן המרצה לא המציא אישורי מחלה ולא ציין את מועדי היעדרותה מהעבודה עקב מחלה. השופטת פסקה גם נגד תביעות המרצה לדמי נסיעה והבראה, שכן אלה שולמו במפורש על ידי המרכז על פי הסכמי עבודה, ובגין אי קבלת הודעה מוקדמת על תנאי העסקה, שכן הסכמי העסקה נחתמו מעת לעת. בנוסף, דחתה השופטת את בקשת המרצה לפיצוי בגין פיגור בתשלום שכר ועוגמת נפש ואישרה את הערעור שכנגד בגין שתי נקודות אלו. המרכז חויב לשלם למרצה הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ ולפצותה בגין עוגמת נפש, בסך 20,000 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.