עת"מ 53951-01-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לגל של מאות עתירות דומות שהגישו אזרחים זרים המבקשים מקלט בישראל, בטענה כי נשקפת סכנה לחייהם בארצות מוצאם. העתירות מערערות על נוהל המקלט החדש של ממשלת ישראל, שנכנס לתוקף בשנת 2011, ומבקשות לבטל את החלטות הרשויות שלא להכיר בעותרים כפליטים. הנוהל החדש נועד להתמודד עם הגאות בבקשות המקלט, שרובן נחשבות קלות דעת, בכך שיאפשר לממשלה לסנן במהירות מקרי מצוקה אמיתיים ממקרי התעללות. העותרים טוענים כי הנוהל החדש אינו סביר ואין להחילו רטרואקטיבית על בקשות שהוגשו לפני יישומו. עוד הם טוענים, כי ללא קשר לנוהל הקיים, אל למשיבים לגרש אנשים למדינות שבהן נשקפת סכנה לחייהם או לחירויותיהם. השופט, ד"ר קובי ורדי, קובע כי על בית המשפט לבחון היטב כל מקרה ומקרה כדי לקבוע את תוקפן של בקשות המקלט. הוא קובע מסגרת להכרעה בבקשות לצווי ביניים. ראשית, יש לדחות על הסף עתירות חסרות שחר לכאורה, כגון כאלה המבקשות להאריך שהות מטעמים כלכליים או כאלה שמוצו מאפשרויות השהייה החוקיות, שכן הן היו נדחות הן בהליך הישן והן בנוהל החדש. שנית, במקרים המצביעים לכאורה על סכנה לחיי העותר, יש לתת צווי ביניים ולקבוע מועד לדיונים. שלישית, בית המשפט ישקול אם ליתן צווי ביניים במקרים גבוליים, תוך שהוא נוטה לאפשר להם להבטיח שהעותרים לא יגורשו בטרם יוכרעו עניינם. ורדי מדגיש כי טענות עמומות בדבר מסוכנות אינן מספיקות ויש לבחון אותן אל מול הראיות הקיימות. באשר למקרה הספציפי הנדון, השופט קובע כי העותר, אזרח תאילנדי השוהה בישראל שלא כדין, לא הציג כל ראיה למצב מסכן חיים. מאחר שהעתירה דומה לבקשות אחרות שהגיש אותו עורך דין, היא לוקה בחוסר אמינות. לפיכך, השופט קובע כי יש לדחות את העתירה על הסף, וגם בקשות העותר לסעדים חלופיים נדחות. ההחלטה מתקבלת ללא נוכחות הצדדים, והשופט אינו מטיל הוצאות אישיות על עורך דינו של העותר, בניגוד למקרים דומים אחרים. עורכי דין המטפלים בתיקים כאלה צפויים להגיש עתירות באופן סלקטיבי כדי להקל על העומס המוטל על בית המשפט.