רע"א 8996/08

תקציר

במקרה הנוגע לסכסוך המקרקעין הנוגע לעיזבונו של פריד דאוד סולימאן נאסר והאפוטרופוס לנכסי נפקדים, נדחה בסופו של דבר הערעור על ידי בית המשפט. בתחילה המשיכה משפחתו של נאצר להשתמש ולעבד קרקע (חלקה 37) שנרשמה ברשות הפיתוח בעקבות הסכם פשרה שקיבל תוקף בבית המשפט המחוזי בחיפה בשנת 1968. למרות בניית בית מגורים על הקרקע, תביעות הבעלות של העיזבון אותגרו כאשר חברת הימנותא בע"מ, לאחר שרכשה את הקרקע מרשות הפיתוח, ביקשה פינוי בשנת 2007. המערערים תבעו את הבעלות שכנגד וביקשו לבטל את הסדר הפשרה המקורי, בטענה לפגמים כגון טעות והטעיה בהסכם; עם זאת, טענותיהם התבססו בעיקר על חוסר השכלתו וייצוגו של המנוח בהליך הפשרה. בית משפט השלום מצא כי אין לו סמכות לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, עמדה שנתמכה על ידי בית המשפט המחוזי, והדגיש כי פסקי דין שניתנו במסגרת הליכי הסדר מקרקעין צריכים להישאר סופיים. למרות שבית המשפט העליון הכיר בהחזקה הממושכת של המערערים בחלקה 37, הוא קבע כי העילות לביטול פסק דין זה מוגבלות לאלה המפורטות בפקודת הסדר זכויות במקרקעין. בנוסף, מאחר שהתביעה שכנגד לא הייתה קשורה דיה לתביעה העיקרית, עקרונות היעילות הפרוצדורלית לא חלו על איחוד תביעות בבית משפט השלום. פסק הדין הסופי עודד את הצדדים לחפש פתרון מעשי באמצעות משא ומתן, בהתחשב בתושבות ארוכת השנים, אך בסופו של דבר דחה את הערעור מבלי לפסוק הוצאות.