ת"פ 40102-06-10

תקציר

הנאשם הואשם בארבע עבירות הקשורות להונאת מחשב ופגיעה בפרטיות. האישום הראשון היה כי החזיק מאגר מידע המכיל מידע אישי ופיננסי של אנשים, אותו קיבל באמצעות האינטרנט, ולא רשם אותו לפי חוק הגנת הפרטיות ובכך עבר על החוק. האישומים השני והשלישי היו שהוא ניגש וגנב כספים מחשבונות בנק של אחרים באמצעות המידע שהתקבל מהמאגר, שבו הודה. האישום הרביעי היה כי חדר שלא כדין למחשבי הבנק בכוונה לבצע עבירה, אותה הכחיש. ההגנה טענה כי קובץ המחשב אינו נחשב למאגר מידע על פי החוק, וכי מעשיו של הנאשם אינם מהווים חדירה שלא כדין לחומר מחשב. בית המשפט הסכים עם ההגנה בנקודה השנייה, וטען כי יש לפרש את חוק המחשבים באופן מצמצם, וכי מעשיו של הנאשם אינם חוסים תחת כוונת החוק. הפרשנות המגבילה עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות, עם מבנה החוק ותוכנו, ועם פרקטיקת התביעה עצמה במקרים דומים. בית המשפט הרשיע את הנאשם באישומים השני והשלישי לפי חוק העונשין, ובעבירה על חוק הגנת הפרטיות באישום הראשון. הנאשם זוכה מהאישום הרביעי ומעבירות חוק המחשבים הנלוות, אך הודאתו באישומים השני והשלישי לפי חוק העונשין נותרה בעינה.