בג"צ 9420/09

תקציר

פסק הדין דן בעתירה המכוונת נגד החלטת שר המשפטים להורות על הסגרתו של עותר מישראל לאוקראינה כדי לעמוד לדין בגין רצח. העותר עלה לישראל מאוקראינה בשנת 1999. אוקראינה ביקשה את הסגרתו בשנת 2002 בגין רצח לכאורה של שוטר אוקראיני בשנת 1997. בית המשפט המחוזי בירושלים הכריז על העותר כבר הסגרה, החלטה שאושרה על ידי בית המשפט העליון. בעקבות זאת הורה שר המשפטים על ההסגרה למרות טענות בא כוח העותר נגדה. היועץ הציג בפני שר המשפטים ראיות חדשות, שלא עמדו בפני בית המשפט העליון, בניסיון לבסס חשש ממשי לחייו של העותר, לשלומו ולהיעדר משפט הוגן אם יוסגר. לטענתם, חתימת השר על צו ההסגרה אינה סבירה ופוגעת בזכותו של העותר שלא להיות מוסגר. המשיבים, לעומת זאת, סברו כי יש לדחות את העתירה, שכן מרבית הטענות חזרו על אלה שהועלו בערעור הפלילי שנדון בבית המשפט העליון. הם הדגישו את הסבירות והנחיצות של החלטת שר המשפטים, שהתקבלה לאחר בחינה מקיפה, וקיבלו על עצמם את התחייבויותיה של אוקראינה לעמוד בתנאים שהציב בית המשפט העליון. הם גם הדגישו את ההשלכות של אי הסגרתו של העותר לשיתוף פעולה בינלאומי במאבק בפשיעה. בית המשפט הגבוה לצדק, לאחר שבחן את הראיות והטענות, פסק לטובת המשיבים וקבע כי לא עלה בידי העותר להוכיח שיקולים חריגים וכבדי משקל המצדיקים אי הסגרה, וכי ההחלטה על ההסגרה הייתה סבירה והתבססה על מאגר נתונים מלא. כמו כן התקבלו התחייבויות מספקות מהרשויות האוקראיניות בנוגע לטיפול בעותרת. לפיכך נדחתה העתירה, וצו ההסגרה אושר.