ת"ט 3432-05-24

תקציר

פסק הדין דן בסמכות המקומית של בתי המשפט בהקשר של שטרי הוצאה לפועל והתנגדויות. היא פותחת בציון העיקרון הכללי לפיו סעיפי סמכות שיפוט מקומית מכובדים ומקבלים עדיפות על פני שיקולים אחרים. עם זאת, מוקד התיק הוא בפרשנות תקנות הביצוע המתוקנות והשלכותיהן על הרשות המקומית. התיקון נועד ליצור אחידות בין סוגים שונים של בקשות הוצאה לפועל ואין בכוונתו לשנות את הפסיקה הקיימת לגבי הרשות המקומית. השאלה הספציפית היא האם התקנות המתוקנות שוללות מהתובעים את הפררוגטיבה לבחור את בית המשפט על פי תקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט מגיע למסקנה כי כוונת המחוקק לא הייתה לעשות כן וכי מטרת התיקון הייתה רק להקל על גישת החייבים ללשכות ההוצאה לפועל. הדבר נתמך בתקנות סדר הדין האזרחי, המעניקות עדיפות להסכמים שיפוטיים על פני חלופות אחרות. היבט נוסף שנשקל הוא סעיף השיפוט בהסכם בין הצדדים. פסק הדין קובע כי מדובר בתניית שיפוט בלעדית ולא רק מקבילה. לפיכך, בית המשפט בעל סמכות השיפוט המקומית כפי שהוסכם על ידי הצדדים מקבל עדיפות. זאת ועוד, יש התייחסות לטענת המשיב כי תניית השיפוט מפלה בשל היותה בחוזה אחיד. בית המשפט מסכים כי הסעיף הוא בחזקת מפלה, אך מוצא כי המבקש לא סיפק הצדקה מספקת לגבור על חזקה זו. כתוצאה מכך, ההתנגדות לשטר ההוצאה לפועל תידון בבית המשפט המוסכם בתניית סמכות השיפוט החוזית. בקשת התובעים להעביר את הדיון מחוסר סמכות מקומית נדחית, והם נדרשים לשלם את הוצאות הנתבע.