ת"א 59504-01-23

תקציר

המסגרת הנורמטיבית לפסק דין זה היא סעיף 353א לחוק החברות, הקובע כי בית המשפט רשאי לחייב חברה המגישה תביעה להעמיד ערבות להוצאות הנתבע אם התביעה לא תצלח, אלא אם הנסיבות מצדיקות אחרת או שהחברה יכולה להוכיח שהיא יכולה לשלם את ההוצאות. זאת כדי למנוע מחברות להשתמש באישיותן המשפטית הנפרדת כדי להימנע מתשלום הוצאות הנתבעים. נטל ההוכחה מוטל על החברה. במקרה זה קבעה השופטת כי התובעים לא הוכיחו די הצורך את איתנותם הפיננסית, וכי טענתם בדבר יכולתם לשלם במקרה של כישלון התביעה אינה ברורה ואינה נתמכת. גם העובדה שבעל המניות היחיד בחברה הוא זר ואין לו נכסים בישראל מעלה חשש לגבי יכולתו של הנתבע לקבל תשלום. גם התנהלותו של התובע בניסיון לעקוף החלטה קודמת בעניין הערבות מעידה על חוסר יכולת לשלם. באשר לסיכויי הצלחת התביעה, מציינת השופטת כי אמנם לשני הצדדים טענות חלוקות, אך אין מדובר בטענה חזקה. התביעה נחלשת בשל שיהוי של למעלה מ-20 שנה בתביעת זכויות, ואמירות בית המשפט הקודם על ההסכם עליו מסתמך התובע מלמדות. סכום הערבות נקבע על 30,000 ש"ח מתונים, סכום סביר להוצאות צפויות, ופרופורציונלי להליך הקודם בין הצדדים. אם התובע לא ישלם סכום זה תוך 30 יום, תביעתו תידחה. התובע יישא גם בהוצאות הנתבע בסך 2,000 ₪.