בג"צ 6972/07

תקציר

עניינה של העותרת נסב סביב שתי טענות עיקריות כנגד תיקון 147, שעסקו במיסוי נאמנויות: ראשית, נטען כי לא ניתן לאכוף את התיקון בשל היעדר תקנות נדרשות שהיו צריכות להיות מותקנות על ידי שר האוצר, ושנית, כי הוראות מסוימות בתיקון אינן חוקתיות, פגיעה בזכות הקניין לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. העותר, עורך דין המייעץ בנושאים אזרחיים כגון דיני ירושה ונאמנות, טען כי נבצר ממנו להדריך את לקוחותיו בשל חוסר הבהירות סביב התיקון ופגמיו החוקתיים לכאורה. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה בעיקר משום שהעותר לא הציג כל פגיעה ישירה בעצמו, ואף לא העלה מקרים קונקרטיים של פגיעה שחוו לקוחותיו. בית המשפט הדגיש כי בעניינים הנוגעים לציבור, ביקורת שיפוטית ניתנת בדרך כלל רק כאשר יש פגיעה ישירה והנפגעים לא ביקשו סעד בעצמם. יתר על כן, העתירה נעדרה גיבוי עובדתי קונקרטי, והציגה רק דוגמאות תיאורטיות מעורפלות לפגיעה, ולא סיפקה תשתית מוצקה לקבלת החלטות שיפוטיות. בית המשפט ציין גם סעדים חלופיים העומדים בפני מי שעלולים להיפגע מהתיקון, כגון הגשת השגות או עררים במסגרת שומת המס, אשר לא מוצו על ידי העותר. כתוצאה מכך, בשל ליקויים אלה, נדחתה העתירה, אם כי בית המשפט הכיר בעיכובים פרוצדורליים ביישום התיקון באמצעות תקנות. לא הוטלו הוצאות על העותר בהתחשב בנסיבות.