ע"ע 1429/04

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין לטובת המשיב, שכיהן כמנהל מינהל החשמל. המשיב תבע את מדינת ישראל להשוות את מעמדו וזכויותיו, לרבות זכויות פרישה, לאלה של מנכ"ל משרד ממשלתי. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב ופסק לו כשני מיליון וחצי שקלים ללא שמיעת עדויות, לאחר שהמדינה לא קיימה את הנחיות בית המשפט בנוגע לגילוי מסמכים. מספר חודשים לאחר מכן ניסתה המדינה לערער על החלטה זו, אך נתקלה במספר משוכות פרוצדורליות. בינתיים ביקש המשיב להוציא ראיות שלדעתו הוגשו שלא כדין, ובית המשפט המחוזי פסק לטובתו בנקודה זו. המדינה ערערה על פסק דין ספציפי זה, וטענה כי הראיות רלוונטיות ולא היה צריך לפסול אותן. בית הדין הארצי קיבל בהחלטתו את ערעור המדינה, והתיר למדינה להציג את הראיות שהוחרגו קודם לכן בערעורה על פסק הדין המקורי. בית הדין הדגיש את הצורך בגמישות פרוצדורלית, במיוחד בבתי הדין לעבודה, וקבע כי הימנעותה של המדינה מגילוי מוקדם יותר של הראיות הייתה מוצדקת בנסיבות העניין. בנוסף, בית המשפט ציין את התקלות המשמעותיות מצד הפרקליטות בניהול התיק וקיווה כי ילמדו מטעויות אלה. המשיב חויב לשאת בהוצאות הערעור בסך 7,500 ₪, ואילו המדינה חויבה לשלם את הוצאותיו הקודמות של המשיב, בסך 65,000 ₪.