תמ"ש 11560/04

תקציר

התובע והנתבע הינם זוג נשוי שהחזיק במספר נכסים וניהל משק בית משותף. התובעת עותרת לבית המשפט להצהיר כי הנכסים שנרכשו במהלך נישואיהם שייכים לשני הצדדים, לרבות בית בסילוואן שנרכש בזהב הנדוניה של התובעת, חלקת אדמה בעסוויה ראס אלעמוד שמומנה על ידי מכירת זהב הנדוניה של התובעת, וחלקת אדמה נוספת באבו דיס שנרכשה על ידי הנתבע במהלך הנישואין. הנתבע מכחיש את טענות התובע וטוען כי יחסיהם הכספיים כפופים לחוקי השריעה האסלאמית, אותם מפריך התובע. בית המשפט מוצא כי טענת הנתבע לעניין הדין השרעי אינה תקפה, וכי יש לחלק את הנכסים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג. לאחר בחינת הנכסים קובע בית המשפט כי הבית בסילוואן היה מתנה מאביו של הנתבע ושייך לנתבע בלבד, ואילו הקרקע בעסוויח ראס אלעמוד הינה בבעלות התובעת ואין צורך לכלול אותה בהסדר הכספי. הקרקע באבו דיס נרכשה במהלך הנישואין ותיכלל בנכסי היתרה, יחד עם כספים בסך כולל של 350,000 ₪ שקיבל הנאשם מעבודתו ומהפנסיה של הנתבע. בית המשפט דן גם בטענות הנתבע כי התובע גנב 100,000 ₪ במזומן וגזל כספים מחשבון הבנק שלו, לא מצא ראיות התומכות בטענות אלו ובכך דחה אותן. בית המשפט מורה על איזון משאבים מיידי, לרבות הנכסים והכספים הנ"ל, שיחולקו שווה בשווה בין הצדדים. הנתבע נדרש לנהוג בתום לב ולשאת אישה אחרת בעודו נשוי כדין לתובע. השופטת מסיימת את דבריה בכך שהיא מורה לצדדים לקיים את פסק הדין ומציינת כי אם לא יצליחו להגיע להסכמה, הם יוכלו להגיש בקשה ליישומו בהוצאה לפועל, כאשר הנתבע יישא בכל ההוצאות ושכר הטרחה. פסק הדין מותר להתפרסם תוך השמטת שמותיהם ופרטיהם המזהים של הצדדים.