פש"ר 12817-03-11

תקציר

פסק דינו של בית המשפט הוא כדלקמן: ראשית, בקשת החייב להפחית את סכום תביעת החוב נדחית משום שהחייב לא העמיד סכומים ספציפיים לניכוי ולא הראה חישוב מוטעה של תביעת החוב. בית המשפט גם לא מצא טעם בתביעת הרשלנות של החייב נגד הבנק. שנית, ערעור הבנק על הפחתת 90 אלף שקל מהחלטת החוב מתקבל. בית המשפט קבע כי הנאמן שגה בהפחתת סכום זה משום שהחייב נותר ערב לחוב החברה, וסכום הערבות רק "הוקפא" לאחר צו הכינוס. הבנק היה רשאי להמשיך ולגבות ריבית על חוב החברה בהתאם להסכם. 90,000 השקלים שהופקדו לחשבון החברה לא שינו את ערבות החייב לסכום המקורי, וזיכויו לחוב החייב עלול ליצור מצב בו חובו של הערב ייחשב כחוב ששולם למרות שמלוא החוב לא הוסדר. לבסוף חויב החייב לפצות את הוצאות הנושה והנאמן בסך 4,000 ₪.