בש"פ 4276/17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על צו מעצר. על פי סעיף 21 לחוק המעצרים, בית משפט יכול להורות על מעצרו של נאשם עד תום משפטו בשלושה תנאים: ראיות לאשמה, עילות מעצר ואין חלופה הולמת למעצר. במקרה דנן, מתקיים התנאי הראשון, שכן בא כוחו הקודם של המערער הסכים כי קיימות ראיות לכאורה. התנאי השני מתקיים אף הוא, שכן מסוכנותו של המערער מהווה עילה למעצרו. באשר לתנאי השלישי, בית המשפט בוחן את ההיתכנות של חלופת מעצר בשני שלבים. ראשית, היא בוחנת אם קיימת חלופה אפשרית לשלילת הסכנה הנשקפת מהנאשם. רק אם שאלה זו תיענה בחיוב, בית המשפט יבחן את התאמתן של חלופות ספציפיות שהוצעו. במקרה דנן, חומרת עבירות המין המיוחסות למערער, לרבות מעשי אונס ומעשים מגונים שבוצעו במספר קטינות, מעידה על מסוכנות רבה לציבור. סכנה זו מתעצמת נוכח הרשעותיו הקודמות של המערער בעבירות אלימות. לפיכך, השופט מגיע למסקנה כי אמצעים חלופיים, כגון מעצר בית או פיקוח אלקטרוני, לא יספיקו כדי להפחית את הסיכון. לפיכך, הערעור נדחה, וצו המעצר עומד בעינו.