ע"א 113/69

תקציר

בית המשפט העליון קבע את תחולת חוק ההתיישנות לגבי פוליסות ביטוח. בית המשפט אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה הגנת ההתיישנות נכשלה בשל היעדר הסכם חתום של שני הצדדים המאריך את תקופת ההתיישנות. על פי פסק הדין, הדין בדבר תקופות התיישנות ארוכות או קצרות יותר חל הן על זכויות מהותיות והן על זכויות פרוצדורליות. כמו כן, כל הסכם להארכה או קיצור תקופת ההתיישנות חייב להיות מוצג בנפרד מההסכם העיקרי ולהיחתם על ידי שני הצדדים. במקרה דנן, מאחר שהמסמך המאריך את תקופת ההתיישנות לא נחתם על ידי המשיבים, פסק בית המשפט לטובתם, ודחה את טענת המערערים כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות. פסיקה זו מפרשת את סעיף 19 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 ומדגישה את חשיבותו של הסכם חתום ברור ונפרד כדי להפעיל בהצלחה תקופת התיישנות מוארכת.