ת"א 31932-01-19

תקציר

התובעת, ששכרה דירה מהנתבעת, תבעה את האחרונה על כך שלא טיפלה בבעיות מתמשכות של חדירת מים ורטיבות בדירתה הנובעות מהדירה שמעליה, שהייתה אף היא בבעלות הנתבעת. בית המשפט פסק לטובת התובע, העביר את נטל ההוכחה לנתבע בשל מהות הנזק וקבע כי הם לא עמדו בו. אכן, הראיות הצביעו על רשלנות הנתבעת, שכן התעלמה מתחינותיה הנואשות של התובעת לתיקונים במשך שנים רבות. השופט קיבל את עדותה של התובעת כאמינה, וציין את היחס המשפיל והמשפיל שלה מצד עובדי הנתבעת. כמו כן, שני מומחים העריכו את הנזק הישיר לדירת התובע; בית המשפט העדיף את חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת, אשר העריכה את התיקונים ב-15,444 ₪, על פני חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת, אשר ביסוסו העובדתי הושמט, מה שהעניק לה משקל ראייתי נמוך ביותר. לפיכך הורה בית המשפט לנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקים ישירים בסך 16,988 ₪. בנוסף, נפסקו לתובעת פיצויים לא ממוניים בסך 20,000 ₪ בגין עוגמת הנפש, חוסר ההנאה מדירתה ואי הנוחות שנגרמה עקב הליקויים. השופט גם נתן צו מניעה, המחייב את הנתבעת לתקן את כל ליקויי הרטיבות בדירת המקור בתוך 90 יום. לבסוף חויב הנתבע לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 10,000 ₪, המשקפות את הסיוע המשפטי שקיבל התובע. לשני הצדדים זכות ערעור כעניין שבדין.