ת"א 12775/04

תקציר

המחלוקת נסובה סביב זכותה של המל"ל לדרוש שיפוי ממבטחי נהיגה ברכב בגין סכומים שניתנו לנפגעי תאונות דרכים כ"הלוואה עומדת" לרכישת רכב, כפי שנקבע בהסכם בין המל"ל למדינת ישראל. הנתבעים טוענים כי ההסכם בין המל"ל לבין המבטחים חל רק על "פנסיות", המוגדרות בהסכם האמור באופן שונה לעומת חוק הביטוח הלאומי, ובכך מחריגות את ההלוואה העומדת. עוד הם טוענים כי המל"ל משמש כמתווך להלוואה העומדת ואינו נושא באחריות כספית כלשהי, שכן התשלומים מתבצעים ישירות מתקציב המדינה לנפגעים. מנגד, המל"ל טוען כי ההלוואה העומדת היא גמלה לפי חוק הביטוח הלאומי ולכן נכללת בהגדרת "הטבה" בהסכם, שעל המבטחים להחזיר. המל"ל מקבל גם הקצבות תקציביות ממשרד האוצר להפעלת הסכם הניידות, לרבות ההפרשה להלוואה קבועה, וכספים אלה ממשרד האוצר מהווים חלק מתקציבו. בית המשפט בחן את הוראות הסכם הניידות ומצא כי ההלוואה העומדת היא פטור או הפחתה ממס ולא תשלום ישיר לנפגע. תפקיד המל"ל הוא לאשר את ההלוואה ולהעביר את נתוני הזכאות למכס, אשר מנכה את סכום ההלוואה מהמיסים המגיעים על רכישת הרכב. המל"ל מחויב להחזיר את ההלוואות למדינה במקרים מסוימים, והאוצר משפה את המל"ל בגין תשלומים אלה. בית המשפט פירש את ההסכם בין המל"ל לבין המבטחים לפיו חבות המבטחים קמה רק כאשר המל"ל "שילם או שילם" לנפגע. מכיוון שסכומי ההלוואות העומדות אינם יוצאים מתקציב המל"ל, לא ניתן לומר שהם "שולמו" על ידי המל"ל. לפיכך, המל"ל אינו רשאי לדרוש סכומים אלה מהנתבעים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי ההלוואה העומדת מושפעת מגורמים רבים שאינם ברורים ואינה ניתנת לפירעון מיידי מלא על ידי המבטחים. לסיכום, ההסכם אינו מקנה למל"ל זכות לתבוע שיפוי בגין הלוואות עומדות שניתנו לנפגעי תאונות דרכים. תביעת המל"ל לסכומי ההלוואה שטרם נפרעו נדחתה, והם חויבו לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של הנתבעים. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, והמזכירות הונחה לשלוח העתק מפסק הדין לשני הצדדים.