עת"מ 66515-12-19

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירה שהגישו בעלי מקרקעין נגד הדרישה לשלם היטל השבחה, שהוא תשלום המוטל כאשר פעולה תכנונית שמבצעת הרשות המקומית מביאה לעליית ערך הנכס. ההיטל נועד להבטיח כי הנהנים מפעולות תכנוניות אלה ישתתפו בעלויות הכרוכות בכך. בית המשפט מתייחס תחילה לטענת העותרים כי הוועדה המקומית הייתה צריכה ליידע אותם על ההיטל כבר לפני שנים, אך קובע כי לא ניתן להאשים את הוועדה בכך שלא בחנה את החבות בהיטל לפני שנת 2008, שכן עסקאות המכר לא דווחו כראוי. בית המשפט מציין כי על פי הסכמי המכר, העותרים עצמם היו אחראים לתשלום היטל ההשבחה ולכן הצטברות הפרשי הריבית וההצמדה על החוב היא באשמתם. באשר להתנהלות הוועדה המקומית לאחר שנת 2014, בית המשפט מכיר בכך שהיה שיהוי מסוים בגביית החוב, אך מדגיש כי אין בכך כדי להצדיק מתן אפשרות לעותרים להעביר זכויות במקרקעין מבלי לשלם את ההיטל. זאת, במיוחד נוכח מחדליהם של העותרים עצמם, כגון אי דיווח על העסקאות במועד, איחורם בנקיטת הליכים משפטיים והעובדה שהסכימו חוזית לשלם את ההיטל. כמו כן, בית המשפט מדגיש את העיקרון שנקבע במקרים קודמים, לפיו הרוכש המבקש לרשום את הנכס על שמו אחראי להבטחת תשלום היטל ההשבחה והוא 'מונע הנזק היעיל והזול ביותר'. בסופו של דבר, בית המשפט דוחה את העתירה ואינו פוסק הוצאות למי מהצדדים בהתחשב בנסיבות.