בר"ע 128/09

תקציר

המבקש, הבישוף ריא אבו אל-עסל, כיהן כבישוף הכנסייה האוונגלית האפיסקופלית בישראל בשנים 1998-2007 ועמד בראש מועצת המנהלים שלה. הכנסייה היא זרם דתי מוכר בישראל. בקשת רשות הערעור מתייחסת לתביעה שהגישו המשיבים נגד המבקש ונתבעים נוספים, בסוגיית החזקה והבעלות על מבנים בנכס בנצרת. המבקש ויתר הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה מחוסר סמכות, אשר נדחתה על ידי בית משפט קמא. טענות המבקש מתמקדות בפרשנותו של סעיף 2 לדבר המלך במועצה, המגביל את סמכותם של בתי המשפט האזרחיים בישראל בעניין עדות דתיות. בית המשפט מוצא כי החלטתו של בית משפט קמא הייתה ראויה, וטיעוני המבקש חסרות שחר. ראשית, סעיף 2 לדבר המלך במועצה אינו ישים, שכן המחלוקת אינה נוגעת לזכות הפולחן או לבעלות על מקומות קדושים; מדובר בסכסוך ממוני על בעלות על רכוש. שנית, הנכסים המדוברים, בבעלות הכנסייה, אינם מסווגים כרכוש דתי, ואופי התביעה תומך אף הוא בסיווג זה. שלישית, טענת המבקש כי למנגנון השיפוט הפנימי של הכנסייה צריכה להיות סמכות שיפוט אינה נתמכת בחוקה ובתקנות של הכנסייה, ולא הועלתה בכתבי הטענות הראשוניים. לבסוף, גם טענת המבקש בדבר "מסמך סודי" האוסר על קיום הליכים משפטיים אינה משכנעת, שכן היא לא הוצגה בכתבי הטענות של ההגנה והרלוונטיות שלה לסכסוך הנוכחי אינה ברורה. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, והמבקש נדרש לכסות את הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דין.