עת"מ 12180-12-20

תקציר

העותרת הגישה עתירה נגד החלטות המועצה המקומית המשיבה להוציא דרישות תשלום להיטלי פיתוח. יש לדחות את העתירה בשל השיהוי הניכר בהגשתה, שלא היה מוצדק. לחילופין, העתירה נעדרת שחר. דרישות התשלום הוצאו כראוי ונשלחו לכתובת הנכונה. העותרים לא הוכיחו את טענתם כי היה מקום לשלוח את התביעות באופן פרטני לכל שותף, תוך חלוקת הסכום לחלקים יחסיים, שכן השותפים הם הבעלים המשותפים של הנכס, ולכל אחד מהם זכויות בכל חלק ממנו. העותרים ידעו על הדרישות אך הגישו את העתירה רק לאחר למעלה משנה. העותרים, שהם יזמים עם יועצים משפטיים, לא סיפקו סיבה לעיכוב ולא ניסו להאריך את המועד להגשה. השיהוי הכבד פגע במצבה של המשיבה, והיא הסתמכה על ייצוגי העותרים שלא הגישו עתירה. זאת ועוד, הסוגיות המועלות בעתירה אינן מחייבות התערבות, ובית המשפט אינו מתערב בהחלטות מנהליות בלתי סבירות בעליל. טענות העותרים בדבר זהות בעל הנכס, השאלה האם הנכס גובל, אופי העבודות שבוצעו ותשלומי העבר נדחו כולן. עוד טענו העותרים כי חלק מהשטחים שלגביהם הוטלה דרישת התשלום הם שטחים חקלאיים או המיועדים לדרכים ולכן אין לחייבם. גם טענה זו נדחתה, שכן ייעוד הקרקע לא היה חקלאי, ולא בוצעו הליכי הפקעה. ככלל, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטות המשיב ודחה את העתירה הן מטעמים פרוצדורליים והן לגופה. העותרים חויבו לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.