רע"א 749/10

תקציר

בפסק הדין קיבל בית המשפט את הערעור בעניין בוררות, תוך שהוא גובר על החלטות קודמות של בתי משפט השלום והמחוזי. בית המשפט הדגיש כי רשות ערעור בתיקי בוררות ניתנת בדרך כלל רק בנסיבות חריגות החורגות מהאינטרס הפרטי של הצדדים, ומחייבות התערבות שיפוטית למניעת עיוות דין. בית המשפט בחן את הוראות חוק הבוררות, ובפרט את סעיפים 24 ו-26, המתוות נסיבות לפיהן ניתן לבטל, לתקן או להחזיר פסק בוררות לבורר. חרף קביעות הערכאות הנמוכות יותר, לפיהן לא מתקיימות עילות ביטול לפי סעיף 24, בחר בית המשפט המחוזי לתקן את פסק הבוררות כדי לתת למשיב הזדמנות נוספת, שבית המשפט העליון מצא כי אינה מוצדקת. בית המשפט הדגיש כי ההתערבות השיפוטית בפסקי בוררות היא מוגבלת וצריכה להתאים אך ורק לאמות המידה המשפטיות שהותוו. התיקון לחוק הבוררות, הקובע את סעיף 29ב, התקבל, אך בית המשפט הגיע למסקנה כי אין בו כדי לשנות את הפרשנות המצמצמת המקובלת לעילות ביטול לפי סעיף 24. משכך, דחה בית המשפט את טענות המשיב בדבר השפעת התיקון על הגמישות השיפוטית. בית המשפט החליט לקיים את פסק הבוררות הראשוני והורה למשיבה לשלם הוצאות בסך 5,000 ₪ למבקש. ההחלטה התקבלה בהסכמת השופטים א' חיות וא' פוגלמן, ואושרה סופית על ידי השופט י' דנציגר ביום 4.8.2010.