ע"פ 2555/91

תקציר

המקרה נסוב סביב הפרשנות הנכונה של המונח "רשויות שונות" בסעיף 240(א) לחוק העונשין ביחס לעדויות סותרות. המערערת, ענת דרחני, הואשמה בהפרעה לשוטר, במתן עדויות סותרות ובשיבוש הליכי משפט. היא מסרה הצהרות סותרות על מקום הימצאו של אדם, שוקי אסור, לשני שוטרים באותו יום. דרהאני טען כי האישום בעדויות סותרות אינו ישים משום שההודעות נשלחו לאותה רשות. בית משפט השלום הרשיע אותה, אך בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה. השאלה שעלתה בפני בית המשפט העליון הייתה האם הביטוי "רשויות שונות" מקיף גופים שונים באותה רשות. בית המשפט העליון קבע כי המונח מתייחס לרשויות נפרדות ובלתי קשורות, וכן לגופים או פאנלים שונים באותה רשות. לפיכך, מתן אמירות סותרות לשני שוטרים שונים מהווה עבירה. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שההליך הפלילי נועד לחשוף את האמת וכי על העדים להיזהר במסירת דברי אמת מלכתחילה. שלבי הביניים של איסוף הראיות משמשים גורם מרתיע להבטחת כנות העדים. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי לעדים המוסרים עדויות או הצהרות שקריות אין זכות מוחלטת לחסינות אם יתקנו את עצמם מאוחר יותר. הסמכות להעמיד לדין בעבירות כאלה צריכה להיות מופעלת בשיקול דעת, תוך הימנעות מנקמנות. לסיכום, בית המשפט העליון אישר את החלטות הערכאות הנמוכות, דחה את ערעורו של דרחאני והדגיש את חשיבות מיצוי הדין של עדים במערכת המשפט.