בר"ע 105/09

תקציר

המבקש, עו"ד א. ליגל איילון, חווה אירוע חריג בעבודה, אשר הוביל לתביעה בבית המשפט לקביעת הקשר הסיבתי בין אירוע זה לבין ליקוי נוירולוגי ממנו סבל. בית המשפט המחוזי מינה את פרופ' רפופורט, נוירולוג בכיר, כמומחה, כדי להעריך את הקשר בין אירוע העבודה לבין אירוע מוחי של המבקש, החשוד כאיסכמי. פרופ' רפופורט הגיע למסקנה כי אין קשר סיבתי בין הלחץ בעבודה לבין השבץ, ונתמך בספרות רפואית מבוססת הקובעת כי לחץ אקוטי אינו גורם לשבץ איסכמי. למרות זאת, ביקש המבקש למנות מומחה רפואי נוסף, בטענה שחוות דעתו של פרופ' רפופורט מוטות בשל תפקידו בוועדות רפואיות ודבקותו באסכולה רפואית מסוימת. בית המשפט מצא כי טענות המבקש לא הוכיחו קיומה של נקודת מבט רפואית מוכרת חלופית המצדיקה מינוי מומחה חדש. יתר על כן, בית הדין הבהיר כי אמנם אינו מכיר בשלילה גורפת של קשרים סיבתיים בין לחץ לשבץ, אך במקרה ספציפי זה אין חוות דעת רפואית חלופית המערערת במידה מספקת על הקונצנזוס הקיים. בית המשפט, בהסכמה רבה עם השופט יגאל פליטמן, דחה את בקשת המבקש למומחה נוסף, והדגיש כי לא הוכח כי אסכולה רפואית לא קשרה בין שבץ איסכמי לבין אירוע במקום העבודה בתרחיש של המבקש. ההחלטה לדחות את בקשת רשות הערעור התיישרה עם חוות דעת המומחה ונתמכה על ידי דעת הרוב, אם כי השופט עמירם רבינוביץ חלק על כך, מה שמצביע על האפשרות לבחון עמדה רפואית מנוגדת.