סע"ש 9951-06-20

תקציר

התובע, עובד בענף המוסכים, תבע את מעסיקיו להטבות העסקה שונות ולפיצויים בגין תנאי עבודה פוגעניים. פסק הדין פסק לטובת התובע בחלק מהסעיפים ודחה אחרים. השופטים קבעו כי הנתבעים אכן היו מעסיקיו המשותפים של התובע וכי צו ההרחבה בענף המוסכים חל על העסקתו. עם זאת, הטענה כי התובע פוטר שלא כדין נדחתה, שכן השופטים מצאו כי נמסר לו כדין על שימוע לפני פיטוריו. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 40,000 ₪ בגין אי ההגנה של הנתבעים על כבודו ושמו הטוב כשכיר, לאחר שהועלה סרטון אודותיו בעודו מועסק, אשר השפיל אותו בשל מצבו הנפשי. הנתבעים חויבו לשלם 2,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לתובע על תנאי עבודתו ו-90 ₪ נוספים בגין הפרשי הפרשות לפנסיה. השופטים דחו את טענת התובע כי רכיבי שכרו היו פיקטיביים, ושכרו האחרון שנקבע נקבע על 7,500 שקל. לפיכך, נדחו גם תביעותיו לפיצויי פיטורים, הפרשי פדיון חופשה ותוספת ותק על בסיס שכר גבוה יותר. גם תביעת התובעת להפרשות לקרן השתלמות נדחתה, שכן מדובר בזכות קולקטיבית ולא פרטית. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם לתובע פיצויים בסך 40,000 ₪, 2,000 ₪ בגין אי הודעה מוקדמת לעובד ו-90 ₪ בגין הפרשות לפנסיה, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 11,000 ₪.