ב"ל 40947-08-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של פסק הדין – ב"ל 40947-08-22** **מבוא** פסק דין זה של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים עוסק בתביעת תובע להכרה באירוע תאונתי כתאונת עבודה. דחיית התביעה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") נבעה מהקביעה כי התובע לא דווח כשכיר, ולא הוכח קיומם של יחסי עובד-מעביד בינו לבין צד ג', "א.פ. גרין בנייה ומחזור בע"מ" (להלן: "החברה") ו/או מר ציון דדון (להלן: "ציון"). פסק הדין בוחן האם הייתה הצדקה לדחיית התביעה, ובמידה ולא – האם יש מקום להטיל אחריות על החברה מכוח סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי. **עובדות רלוונטיות מתוך פסק הדין** 1. **זהות התובע:** יליד 1959, תושב הכפר טמון בשטחים. 2. **טענת התובע לגבי העסקה:** עבד כרתך שכיר אצל ציון/החברה מ-09/2017 ועד לאירוע, בשכר יומי של 500 ₪. השכר שולם במזומן מדי שבוע. התובע התגורר בקונטיינר במתחם העבודה בבני ברק בימים א'-ד' וחזר לביתו בימי חמישי. 3. **תיאור המתחם:** מתחם ברחוב אברבנאל 10 בבני ברק, שהוחזק על ידי בני משפחה מורחבת של ציון, וכלל מגורים, קונטיינרים המושכרים לעובדים, ופעילות של משאיות לפינוי עפר. 4. **האירוע:** תאונת דרכים ב-19.11.2020 בצומת גהה, בעת שהתובע הלך ברגל ממקום עבודתו לתחנת הסעות ונפגע מרכב שלא עצר. 5. **הגשת התביעה לנתבע:** התובע ציין כי עבד אצל ציון/החברה כ"מסגר/רתך". במהלך ההליך, התובע טען כי מעסיקו הוא ציון בלבד, בעוד החברה טענה בהודעה לצד ג' כי היא המעסיקה. 6. **נתונים נוספים:** * ציון היה בעלים של חברת "ציון דדון בע"מ" שעסקה בעבודות עפר. * ציון הוכרז פושט רגל ב-18.6.2017. * החברה הוקמה ב-11.9.2017, ובעל המניות והדירקטור בה הוא משה אורן קרקוקלי (חתנו של אחיו של ציון). * קרקוקלי ורעייתו (אחייניתו של ציון) התגוררו במתחם. * החברה עסקה באותו תחום בו עסקו חברותיו של ציון. * הנתבע לא הצליח לאתר את ציון לצורך חקירה. **סוגיות משפטיות לדיון** 1. **האם התובע היה עובד בעת האירוע?** (ללא קשר לזהות המעסיק). 2. **האם ניתן לראות בחברה מעסיקתו של התובע, ובכך לחייבה מכוח סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי?** 3. **מהו גובה השכר הקובע של התובע, במידה והוכח כי היה עובד?** **דיון והכרעה** **1. האם התובע היה עובד?** * **גרסת התובע:** טוען ליחסי עבודה של כ-3 שנים. מודה שלא קיבל תלושי שכר, שהשכר שולם במזומן, וכי אין לו היתרי העסקה בשל גילו. מביא לעדות עדי משפחה/כפר. נמנע מלהביא עד נוסף (עיסא), בטענה שזה יפסיד את עבודתו אצל ציון. * **גרסת ציון:** מכחיש העסקת התובע, טוען כי התובע שכר ממנו קונטיינר בלבד (8-12 חודשים, 400 ₪ לחודש). גרסתו לגבי תשלום שכר הדירה משתנה. * **גרסת החברה:** מכחישה העסקת התובע. * **הכרעת בית הדין:** בית הדין מעדיף את גרסת התובע. זאת, למרות העובדה שהעדים שהובאו הם בני משפחה (מה שמוריד ממשקל עדותם), ובהיעדר מסמכים התומכים בגרסת התובע. ההכרעה מתבססת על: * **קשיים בגרסת ציון:** שינויים בגרסתו לגבי תשלום שכר הדירה, ניסיונו להתחמק מעדות. * **עדות התובע:** עקבית לאורך כל ההליך לגבי קשריו מול ציון בלבד (גיוס, תנאים, שכר, הוראות, נוכחות באתר, תשלום שכר, הסדר מגורים). * **היעדר טיעון סותר:** ציון וקרקוקלי לא טענו כלל שלא היה צורך בעבודת רתך, דבר המעיד על קיומה של עבודה שבוצעה. * **היבט חוקיות ההעסקה:** העובדה שציון היה פושט רגל (ואסור היה לו להעסיק עובדים באופן חוקי) מחזקת את טענת התובע שההעסקה נעשתה באופן "סמוי" (תשלום במזומן, ללא רישום), המקל על "הסתרת" ההעסקה. * **תמונות שהוצגו:** מראות עבודות רתכות באתר, מה שמצביע על צורך בעבודת רתך. * **הכחשת החברה:** הכחשת היכרות עם ציון בדיון המוקדם, שנמצאה חסרת יסוד נוכח הראיות. **קביעה:** התובע היה עובד במתחם, ולא רק דייר. **2. המעסיק – ציון ו/או החברה?** * **טענת התובע:** מעסיקו הוא ציון בלבד. ההכרה בחברה בטופס התביעה לנתבע נעשתה על ידי בא כוחו, בשל קבלת מעטפות עם לוגו החברה ותשלומים במעילים עם לוגו החברה. * **טענת החברה:** מעולם לא העסיקה את התובע. * **טענת ציון:** לא העסיק את התובע. **הכרעת בית הדין:** * **ציון כמעסיק:** * **אינדיקציות חזקות:** גיוס, הסכמה על תנאים, משך העסקה, תשלומי שכר, קבלת הוראות, קבלת כלי עבודה מציון, שליחת עיסא להחזירו מבי"ח – כל אלו מעידים על יחסי עובד-מעביד עם ציון. * **משרדו של ציון:** אישור ציון כי בתמונות שהגיש התובע יש גם תמונת משרדו "מהעבר" מעיד על פעילות עסקית שהייתה לו במקום. * **התנהלות ציון:** ניסיונו "לייצר ערפל" לגבי מצב המתחם בעת האירוע, כדי לטשטש עובדות. * **התנהלות ציון מול בית הדין:** התחמקות מלהגיע לעדות. * **החברה כמעסיק:** * **מערכת יחסים מורכבת:** החברה הוקמה סמוך להכרזת ציון כפושט רגל, ועסקה באותו תחום. * **"שיטת המשכיות":** המעבר מחברת 1992 לחברת ציון, והמשך הפעילות תחת חברות משתנות, מעיד על תכנון להמשך הפעילות למרות פשיטת רגל. * **קרקוקלי (בעל החברה):** * **הקשר המשפחתי:** חתנו של אחיו של ציון, התגורר במתחם. * **עדות מתחמקת:** לא ידע להסביר פרטים לגבי הקמת החברה, רכישת משאית, ואף לא מי זו דניאל גרין (שבהתכתבות מול ב"כ החברה). * **חוסר קשר אקטיבי:** לא הצביע על קשר אקטיבי שלו לחברה, ואי התייחסותו לחלק מהפרטים (כגון אותיות א.פ. בשם החברה, או מקור המייל) מחזקים את הטענה כי לא היה מעורב באופן מהותי. * **אינדיקציות לקשר החברה להעסקה:** * **מעטפות השכר:** קיבל שכר במעטפות עם לוגו החברה. * **מספר טלפון:** מספר הטלפון על המעטפות היה ככל הנראה של ציון, דבר המחזק את המסקנה שציון פעל בשם החברה. * **מעילים:** ציון מסר לתובע מעילים עם לוגו החברה, דבר המעיד על קשר בין ציון לחברה. * **מכתבים חוזרים:** משלוח מכתב לחברה בכתובתה הרשמית חזר ללא מענה. * **היעדר הצגת סדר פעולות העסקתי:** החברה לא הציגה ראיות להעסקת עובדים אחרים באופן מסודר, כדי להפריך את טענת ההעסקה הבלתי מסודרת. * **קביעת בית הדין:** ציון פעל בשם החברה, ועשה בה שימוש להמשך פעילותו. בית הדין מוצא שציון והחברה ביחד היו מעסיקיו של התובע. (קביעה זו מחייבת רק ביחסים שבין הצדדים להליך, מכיוון שציון אינו צד להליך). **קביעה:** ציון והחברה היו מעסיקיו של התובע. **3. גובה השכר הקובע** * **טענת התובע:** 500 ₪ ליום, משכורת שבועית כוללת 2,500 ₪ במעטפות. * **גרסת הנתבע:** הכחיש. * **הכרעת בית הדין:** בהיעדר ראיה סותרת או אינדיקציה שמטילה ספק בגרסת התובע, מקבל בית הדין את גרסתו. * **היבט נטו/ברוטו:** מכיוון שההעסקה הייתה בלתי מדווחת, בית הדין קובע כי הסכום ששולם הוא ברוטו. **קביעה:** השכר הקובע של התובע הוא 500 ₪ ליום. **התייחסות לחידושים משפטיים ועקרונות משפטיים** * **עקרון פסקי דין של בית הדין הארצי:** בית הדין מתבסס על פסיקת בית הדין הארצי בעניין טנינה, לפיה די בכך שהתובע היה עובד של מי מהמעסיקים (גם אם לא הובהר באופן מלא של מי) לצורך ההכרעה ביחס לנתבע. * **הרחבת אחריות המעסיק (סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי):** בית הדין דן בהרחבה באפשרות להטיל אחריות על החברה. אף על פי שהתובע עצמו טען שציון הוא מעסיקו היחיד, בית הדין פוסק כי גם החברה היא מעסיקה. זאת, מכוח ההבנה שנעשה שימוש בחברה להמשך פעילותו של ציון, תוך קשרים משפחתיים, עסקיים (באותו תחום), ושימוש בלוגו החברה בהקשרים המעידים על העסקה (מעטפות שכר, מעילים). * **"ערפול" יחסי עובד-מעביד:** פסק הדין מתמודד עם מקרים בהם העסקת עובדים נעשית באופן בלתי מדווח, לעיתים מתוך כוונה להתחמק מחובות רגולטוריות (כמו במקרה של ציון שהיה פושט רגל). בית הדין קובע כי גם בהיעדר רישום פורמלי, ניתן להוכיח יחסי עובד-מעביד על בסיס ראיות נסיבתיות, עדות עקבית, והתנהלות המצביעה על יחסי כפיפות, שליטה וקבלת שכר. * **התמודדות עם חברות קש/גלגול חברות:** בית הדין מזהה את "שיטת המשכיות" שבה ציון עשה שימוש בחברות שונות (חברת 1992, חברת ציון, והחברה נשוא ההליך). בית הדין קובע כי החברה אינה רק "כלי שיווקי" או "עסק משפחתי" אלא פעלה בפועל כחלק מהמשך פעילותו של ציון, ולכן חלה עליה אחריות. * **הוכחת יחסי עבודה:** פסק הדין מדגיש כי ניתן להוכיח יחסי עובד-מעביד גם בהיעדר מסמכים רשמיים, על בסיס עדויות, התנהלות הצדדים, קבלת הוראות, ותשלום שכר, וכן ראיות נסיבתיות כגון תמונות, מעילים, ושימוש במעטפות עם לוגו חברה. * **הבחנה בין "עובד" ל"שוכר קונטיינר":** בית הדין עמד על ההבחנה הדקה בין טענת ציון שהתובע שכר ממנו קונטיינר בלבד, לבין טענת התובע כי היה עובד. הניתוח של בית הדין מתמקד באינדיקציות שמעבר להסדר המגורים, כגון גיוס, קבלת הוראות, ותשלום שכר. * **היבט הוכחה של שכירות:** בית הדין מכיר בכך שהעסקה שלא כדין (בלתי מדווחת) מקשה על הוכחת יחסי העבודה, אך קובע כי הדבר אינו בלתי אפשרי. **סוף דבר** בית הדין קיבל את טענת התובע כי היה עובד של ציון והחברה, וכי השכר הקובע שלו הוא 500 ₪ ליום. הנתבע (המוסד לביטוח לאומי) יישא בהוצאות התובע, ויהא זכאי להוצאותיו מהצד השלישי (החברה). **הערה:** ניתוח זה מבוסס אך ורק על המידע הקיים בפסק הדין שסופק.