ת"א 18365-02-13

תקציר

פסק דין זה משרטט תביעה אזרחית בה טוענים התובעים כי הלוו לנתבע כ-3 מיליון ₪ במספר תשלומים במשך שנתיים, אשר הנתבע לא הצליח לפרוע למרות בקשות רבות. הנתבע טוען כי הכסף לא היה הלוואה אלא הועבר לבקשת התובעים לעמותות אחרות. השופטת פותחת בסיכום טענות התובעים והנתבעים באשר לאופי העסקאות ולמועדי החזרי ההלוואות הנטענים. ראיות התובעים, לרבות שיחות מוקלטות עם הנתבע, נחשבות בלתי אמינות וסותרות. לאחר מכן פונה השופט לסוגיית ההתיישנות, שהיא מרכזית בטענת הנתבע. המסקנה היא כי תביעת התובעים הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים, וכי החריגים השונים עליהם הצביעו התובעים - לרבות חוסר ידיעה, הודאה בחוב על ידי הנתבע והתנהגות מרמה - אינם חלים במקרה זה. השופט מציין את האופי המפותל של היחסים הפיננסיים המעורבים ומציע כי טענת התובעים להלוואה פשוטה אינה סבירה, ואף מרחיקה לכת עד כדי רמיזה להתנהגות בלתי חוקית פוטנציאלית. כתוצאה מכך, השופט פוסק לטובת הנתבע, דוחה את תביעת התובעים ומורה לתובעים לשלם לנתבע הוצאות בסך 20,000 ₪, בהתחשב במצבם הכלכלי הירוד. פסק הדין ניתן בכתב, והצדדים מקבלים הודעה כי הוא יישלח אליהם על ידי המזכירות. תאריך מתן פסק הדין הוא כ"ד באייר תשע"ח, או 09/05/2018.