תמ"ש 36000/06

תקציר

שלוש תביעות הוגשו נגד קטינה, שתיים מהן הוגשו על ידי ההורים שביקשו משמורת על בתם המשותפת. התביעות נבעו מהחלטתה החד צדדית של האם לעבור עם הילד מתל אביב לחיפה, תוך הפרת הסכם בכתב בין ההורים למשמורת משותפת. ההסכם, שהתווה את זכויותיהם וחובותיהם של ההורים, לרבות הפרשות כספיות, נחתם לפני לידת הילד והיה עד למודעותם של שני ההורים לנטייתו ההומוסקסואלית של האב ולקשר הקיים. האם טענה כי ההסכם אינו תקף בשל היעדר אישור בית המשפט ואי קיומו של הילד בעת החתימה. עם זאת, השופטת קבעה כי ההסכם מחייב, תוך שימת דגש על השתתפותם הוולונטרית של ההורים וחיזוקו היומיומי באמצעות מעשיהם. השופטת מתחה ביקורת על חוסר אמינותה של האם בהצדקת מעברה לחיפה, וקבעה כי סיבותיה, לרבות קשיים כלכליים, אינן משכנעות ואינן נתמכות בראיות. הם ציינו כי היא לא בחנה מספיק אפשרויות אחרות או ניסתה לנהל משא ומתן עם האב לפני המעבר. גם המלצת פקיד הסעד להעניק משמורת לאם על בסיס מינו וגילו של הילד נדחתה, שכן המחקר לא תמך ברעיון שמשמורת חד-מינית היא לטובת הילד. השופט הדגיש את חשיבות קיום ההסכמים, והשווה את הפרת החוזה של האם לסיפור המקראי על החטא הראשון. נפסק כי לשני ההורים הזכות לקבוע את מקום מגוריו של ילדם הקטין, ואי קבלת הסכמת האב או צו בית משפט למעבר מהווה פגיעה בזכויותיו. השופט הגיע למסקנה כי המשמורת המשותפת היא לטובת הילד והורה לאם לחזור להתגורר בתל אביב, רמת גן או גבעתיים, בהתאם להסכם המקורי. ההחלטה התבססה על הממצא ששני ההורים כשירים ולמעבר לחיפה הייתה השפעה מזיקה על יחסי אב ובת. השופטת הדגישה גם את חשיבות שלומו הנפשי של הילד, והורתה על המשך טיפול פסיכולוגי והשגחה על ידי פקיד הסעד. יש לציין כי השופטת התייחסה בפסק הדין לטקסטים דתיים ולמחקרים פסיכולוגיים, והדגישה כי מעשיה של האם היו הפרה ברורה של ההסכם ולא לטובת הילד. פסק הדין חייב את חזרתה של הילדה לבית הספר המקורי והדגיש את חשיבות מעורבותם של שני ההורים בחייה.