בג"צ 5/48

תקציר

תקנות ההגנה משנת 1939, המאפשרות לרשות המוסמכת להחרים רכוש פרטי לטובת הציבור, עדיין תקפות בישראל. זאת, משום שהם נכללים במונח "חוק" בפקודת סדרי הדין והמשפט משנת 1948, ואין בסיס חוקתי להבחין בין חוקים שקבע הנציב העליון לבין חוקים שהוטלו על ידי דבר המלך במועצה. התקנות לא בוטלו במשתמע בתקנות שעת חירום משנת 1945, העוסקות אף הן בהחרמת רכוש לטובת הכלל, ומינויו של המשיב כרשות מוסמכת היה כדין. יתר על כן, בית המשפט לא מצא ראיות לחוסר תום לב או שרירותיות מצד הרשות המוסמכת. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לבטל את צו עיקול הדירה. למרות שעורך דינם של המבקשים עשה כמה טעויות פרוצדורליות, בית המשפט בחר להתעלם מהן ולהתייחס לגופו של עניין. פסק הדין התייחס גם לתפקידו של השופט בימי המהפכה והדגיש את הפרדת הרשויות. כתוצאה מכך, ביטל בית המשפט את הצו המותנה ודחה את הבקשה, מבלי להטיל הוצאות משפט.