ת"א 54508-01-21

תקציר

התובעת, משכירה של מפעל בטון, הגישה תביעה כספית נגד הנתבעת, השוכרת שלה, על סך 1,328,602 ₪ דמי שכירות שלא שולמו. לצד התביעה, ביקש התובע סעד זמני בדמות עיקול זמני וצו פינוי. בית המשפט נעתר לבקשת התובעת לעיקול זמני במעמד צד אחד של נכסי הנתבעת עד לשווי של 1,320,000 ₪, בניכוי חשבונות העו"ש של הנתבעת. הנתבעת עתרה לביטול העיקולים הזמניים, אך בית המשפט דחה את הבקשה ואישר את הצווים. בית המשפט קבע כי התובעת הביאה ראיות מספיקות לכאורה לעילת תביעה, שכן היה הסכם שכירות חתום בין הצדדים והנתבעת שילמה דמי שכירות לתובע. באשר למאזן הנוחות, בית המשפט מצא כי השארת העיקולים על כנם תבטיח את יכולתה של התובעת לבצע פסק דין פוטנציאלי לטובתה, בעוד שהסרתם עלולה לגרום לה נזק בלתי הפיך. טענות הנתבעת וראיות ליציבותה הפיננסית לא הספיקו בשלב ראשוני זה. מאחר שהנתבעת טענה כי העיקולים הזמניים על חשבונות הבנק שלה גרמו לנזק משמעותי, הסכים בית המשפט לשקול הטלת עיקולים על נכסים חלופיים שהציעה הנתבעת. בית המשפט יקיים דיון קצר כדי לדון בהמרת העיקולים והשפעתם הפוטנציאלית על הפעילות העסקית של הנתבע. צו הפינוי אושר אף הוא, שכן תקופת החכירה הסתיימה ועלה חשש כי המפעל עלול להיהרס ולגרום לתובע נזק בלתי הפיך. בית המשפט הדגיש כי החלטה זו אינה קובעת את זכויותיהם הסופיות של הצדדים וקבע דיון כדי לדון בכל חילוקי הדעות שנותרו בנוגע לפינוי. כל צד חויב לשלם הוצאות משפט בסך 5,000 שקל, בהתאם לתוצאה הסופית של התיק.