עת"מ 58775-06-18

תקציר

העותרים ביקשו לבטל את ההכרזה על קרקע חקלאית, בטענה כי הקרקע מיועדת לבנייה ופיתוח. לטענתם, עמדת המשיבים הייתה סותרת, והקרקע כבר יועדה לפיתוח בתמ"א 10/3, וביתר שאת לאחר השינוי במסמך התכנון. עוד טענו כי החלטת המועצה הארצית התבססה על שיקולים זרים, וכי המועצה לא שמעה את העותרים "בלב פתוח ובנפש חפצה". עם זאת, בית המשפט מצא את עמדת המשיבים כי מסמך התכנון אינו משנה את ייעוד הקרקע כקביל, שכן הוא נעדר מעמד מחייב. הקרקע הוגדרה כסוג של שטח פתוח בתכנית המתאר המחוזית, ועל כן צידד בית המשפט בעמדת המשיבים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי החלטות המועצה הארצית והמועצה הארצית היו תקינות וסבירות מבחינה משפטית, בהתבסס על השיקול התכנוני והשיקול של אי עידוד עבריינות בנייה, שהיו שניהם שיקולים לגיטימיים. הדגש הקל של המועצה על השיקול של עבריינות בנייה לא הצדיק התערבות שיפוטית, שכן ההחלטה עמדה איתנה בלעדיה. בית המשפט דחה גם את טענות העותרים כי החלטת המועצה הייתה בלתי סבירה, וכי היו הבדלים בגרסאות בין שתי החלטות. בית המשפט אמנם הכיר בקשיים בהודעה לעיתונות של המשיבים, שפורסמה לפני הדיון במועצה, אך לא מצא לכך הסבר מניח את הדעת, אך בסופו של דבר החליט כי פגם זה אינו מצדיק התערבות שיפוטית, נוכח הדיון הרציני והמעמיק שהתקיים. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט את העתירה והורה לעותרים לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין, ובכך נותרה החלטת המועצה הארצית מיום 5.6.18 לשמור על ההכרזה על קרקע חקלאית.