רע"א 18601-05-12

תקציר

עניינו של פסק הדין הנדון בערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר לדחות בקשה לביטול פסק בוררות לטובת המשיבים, ותחת זאת לאשר את פסק הבוררות האמור. הליך הבוררות המקורי הניב החלטה שקבעה את העקרונות לפיהם תחושב יתרת ההלוואות שהמבקשים היו צריכים לפרוע למשיבים, תוך ציון העובדה שהמבקשים עשויים שלא להיות חייבים כסף כלל. בהחלטה נקבע כי הצדדים יוכלו לחזור לבורר כדי שיקבע את הסכום המדויק, אם לא יצליחו להגיע להסכמה ביניהם. מאחר שלא עלה בידם להסכים על הסכום, ביקשו המשיבים כי הבורר ימנה מומחה לקביעת הסכום. בקשה זו נענתה, והמומחה הגיש את חוות דעתו לגבי היתרה. הבורר אימץ חוות דעת זו בפסק דין משלים, אשר אף הורה למבקשים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין ומומחה מטעם המשיבים. לאחר מכן עתרו המבקשים לבטל את פסק הבוררות, אך בקשתם נדחתה על ידי בית המשפט קמא. המבקשים ערערו על דחייה זו. ערכאת הערעור פסקה לטובת המבקשים, דחתה את החלטת בית משפט קמא והחזירה את התיק לפסק דין חדש בבקשה לביטול פסק הבוררות. ערכאת הערעור קבעה כי החלטת הבוררות המקורית הייתה "החלטת ביניים" ולא "פסק ביניים", ולכן לא ניתן לעתור לביטולה בשלב זה. עוד קבע בית המשפט כי הבורר פעל במסגרת סמכותו במינוי מומחה לקביעת סכום החוב. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה טעם בטענת המבקשים כי פסק הבוררות התעכב, וכי הדבר מהווה עילה לביטול. התיק הוחזר לבית משפט קמא על מנת שיכריע האם השיהוי גרם לעיוות דין, ולמתן פסק דין חדש בבקשה לביטול פסק הבוררות, תוך התחשבות בעילות הביטול הקשורות להחלטה הראשונית. המשיבים חויבו בהוצאות המבקשים, בסך 25,000 ₪.