ע"א 3642/11

תקציר

פסק הדין בוחן האם הסכם מכר היה חוזה אמיתי או רק חוזה למראית עין, כלומר הוא ייצג כלפי חוץ הסכם משפטי שלא התיישר עם כוונתם האמיתית של הצדדים. על פי החוק, חוזה שנועד למראית עין בלבד בטל. בית המשפט מדגיש את הצורך להבחין בין אומד דעתם האמיתי של הצדדים בעת כריתת החוזה, כאשר נטל ההוכחה מוטל על הפרט הטוען כי ההסכם היה פיקטיבי. במקרה דנן, לאחר ניתוח ראיות ועדויות, קבע בית משפט קמא כי המערערת לא הצליחה להוכיח כי הסכם המכר היה למראית עין בלבד. ערכאת הערעור אישרה החלטה זו, וציינה כי אין להתערב בממצאים עובדתיים של בית משפט קמא אלא בהתקיים נסיבות חריגות. בית המשפט מצא מספר אינדיקציות התומכות בכנות ההסכם, למרות ספקות שהועלו לגבי אישור התשלום. אלה כללו את החתימות על החוזה, החזקת מסמכים קשורים על ידי המשיב גטאס ועדויות המצביעות על אמיתות ההסכם. הדגש ששם המערערת על התמורה הנמוכה בגין הנכס נדחה, שכן בית משפט קמא מצא את המחיר סביר בהתחשב בחובות המגיעים לגטס ובמצבו של הנכס. בנוסף, היעדר פרטים מסוימים לא פגע בתוקפו של ההסכם, ולא ניתן נימוק מספק ליצירת חוזה לכאורה. בית המשפט התייחס גם לטענות בדבר תמליל שאינו תומך בטענת המערער. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך חיוב המערערת בהוצאות משפט, והתיק הוכרע לטובת גטאס, בטענה כי הסכם המכר לגיטימי.