ת"א 58003-06-18

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה שבפניו, בעיקר בשל כשלים פרוצדורליים מצד התובעים. הבקשה, שלא כללה תצהירים תומכים ופרטים עובדתיים מכריעים, הציגה מלכתחילה מקרה חלש. יתר על כן, התובעים לא הגישו ראיות חדשות בבקשה, אלא הסתמכו על עדות שמיעה ולא הקפידו על כללי הראיות. עוד הדגיש בית המשפט כי לתובעים הייתה גישה להיתרי הבנייה ולתיקי הוועדות, אך לא עשו בהם שימוש יעיל לתמיכה בטענותיהם. בנוסף, טענת התובעים כי לא הורשו להציג שאלות מסוימות לעדים נמצאה בלתי נתמכת ואינה רלוונטית לבקשה הנוכחית. השופטת ציינה כי על התובעים מוטל נטל ההוכחה והיה עליהם להציג את כל הראיות הדרושות בתחילת ההליך, ולאפשר להגנה להיערך בהתאם. בית המשפט ציין כי הראיות שביקשו התובעים להגיש אינן "חדשות" וכי התובעים החזיקו בהן לתקופה בלתי מוגדרת. הבקשה לא הבהירה את טיבה של ראיה זו ואת קבילותה, והתובעים לא סיפקו כל הסבר מניח את הדעת לבקשתם המאוחרת להציגה. השופטת הדגישה כי קיימים כללים ותקנות פרוצדורליים שנועדו להבטיח שקיפות והגינות בהליכים אזרחיים, וגישתם של התובעים אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות אלה. הראיות, שהתובעים טענו כי הן מרכזיות בחשיפת האמת, לא הוצגו בפני בית המשפט להערכה, כך שבית המשפט לא יכול היה להעריך את תרומתן לתיק. בסופו של דבר נדחתה הבקשה, והתובעים חויבו בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורכי הדין בסך 800 ₪, בתוך 30 יום. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים ביום 21.7.2020.