ע"א 2686/99

תקציר

במקרה דנן, רכשה המערערת, וולף אייזמן, דירת נופש מחברת קדמת עדן בע"מ (המשיבה מס' 1), אך בהמשך נקלעה החברה לקשיים כלכליים ומכרה את זכויותיה במקרקעין לחברת עונות נופש בע"מ (המשיבה מס' 3). בהסכם בין קדמת עדן לעונות, העונות היו אמורות לבנות את דירות הנופש עבור הרוכשים המקוריים אם ישלמו את היתרות הנותרות. אייזמן התעקש על קיום החוזה, אך סיזנס לא נענה לבקשותיו, מה שהוביל לבקשה לבית המשפט לאכוף את חוזה הרכישה. בית המשפט המחוזי פסק לטובתו, אך חייב את אייזמן לשלם את מחיר השוק המתואם עבור דירה חלופית, תוך שימוש בעקרון הביצוע המשוער. בערעור אישר בית המשפט העליון החלטה זו, בקובעו כי על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), העיקרון משתרע מהדוקטרינה הרחבה יותר של תום הלב, ומאפשר התאמות לנסיבות שהשתנו. מחיר החוזה המקורי הותאם כדי למנוע עשיית עושר ולא במשפט, מה שאפשר לאייסמן לקבל דירה באיכות מעולה תוך תשלום מחיר מותאם שוק. בית המשפט אף אישר את בקשתו של אייזמן לסעד פיצול, המאפשר לו בהמשך לתבוע בנפרד סעדים כספיים כנגד המשיבים. הערעור הצליח חלקית להתאים את האחוז שהיה על אייסמן לשלם עבור ההחלפה, וזיכה אותו בשיעור גבוה יותר מהתשלום המקורי. פסק הדין הדגיש כי האכיפה המשפטית נשענת כיום על הוראות החוק הישראליות ולא על דיני היושר האנגליים המסורתיים.