ת"א 10414-06-08

תקציר

לתובע, שניהל סדנת תריסים במרכז חולון שגרמה מטרד רב לשכנים, הוקצה מגרש באזור התעשייה ופונה מבית המלאכה שלו. התובע טוען כי העירייה הבטיחה לו בעלות קבועה בחלקה, והסכם ההרשאה שנחתם בין הצדדים, הקובע תקופת שימוש זמנית של חמש שנים, הוא הסכם על פניו, שאינו משקף את כוונתם האמיתית של הצדדים. בית המשפט קבע כי טענת התובעת כי ההסכם היה הסכם על פניו לא הוכחה, והסכם ההרשאה משקף את כוונתם האמיתית של הצדדים. עם זאת, הארכת תקופת האישור מעבר לחמש שנים אינה תקפה בשל היעדר אישור שר הפנים, כנדרש בחוק. למרות זאת, התובעת המשיכה להחזיק בחלקה כרשות במשך 13 שנים נוספות, והשקיעה סכומים ניכרים בהקמת מבנה קבע עליה. בית המשפט קבע כי נסיבות המקרה מחייבות את הנתבע לפצות את התובע בגין ההשקעות שביצע בחלקה, וקבע כי התובע זכאי לפיצוי בסך 913,181 ₪. סכום זה יקוזז בסך 126,945 ₪, שהוא סכום דמי השימוש שהתובע חייב לנתבעת לתקופה 1/5/05 - 23/4/06. בנוסף, פסק בית המשפט לתובע 75,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, והורה לתובע למסור את פירוט הוצאותיו בתוך 20 יום כדי שבית המשפט יוכל לקבוע את סכומן.