ק"ג 41682-11-19

תקציר

בית הדין מצא כי בהסכם הגירושין לא צוין במפורש כוונת המנוח להעביר את הכספים שבמחלוקת לתובעים או לשנות את ייעוד המוטב. הסעיף הכללי בהסכם, שלא הזכיר כספים או מוטבים ספציפיים, לא הספיק כדי לגבור על טופס המוטב. המנוח לא מסר כל הודעה לקרן על שינוי מוטבים, והסכם הגירושין מעולם לא הועבר לקרן. יתר על כן, התובעים לא הצליחו להוכיח כי המנוח התכוון להעביר להם את הכספים, מה גם שבהסכם הגירושין ובמסמכים אחרים לא הוזכרו הכספים. בית המשפט שקל גם את הוראות סעיף 36(ב) לחוק החוזים, המאפשר לנושים להחליף נהנים. עם זאת, נמצא כי הנסיבות אינן עומדות בדרישות סעיף זה, שכן תקנון הקרן כלל תניה נוגדת, והמנוח לא הודיע לקרן על שינויים כלשהם. בנוסף, הסכם הגירושין לא קבע כל זכאות לכספים שבמחלוקת, ולא ניתן היה לראות בתובעים מוטבים על פי תקנון הקרן. גם טענת התובעים כי יש לראות בהסכם הגירושין צוואה נדחתה, שכן היא לא הוצגה בכתב התביעה ולא הוזכרה בכספים המדוברים. בית הדין הדגיש כי נדרשות ראיות ברורות וחד משמעיות לביסוס שינוי המוטב, והסכם הגירושין לא עמד בסטנדרט זה. לפיכך, התביעה נדחתה, ואלמנתו של המנוח, הנתבע השני, הייתה זכאית לכספים שנצברו על שם המנוח. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.