ע"ע 190/99

תקציר

המערערת עבדה כחוקרת באוניברסיטה העברית משנת 1977 ועד לפיטוריה בשנת 1997. הערעור שעמד בפני בית הדין נסב על תביעתה של המערערת לזכויות פנסיוניות בתקופת הביניים שבין סיום עבודתה ועד הגיעתה לגיל 60, תביעה שהאוניברסיטה דחתה והובילה אותה לתבוע. המערערת טענה כי יש לראות בה "חברת סגל אקדמי" ובכך להעניק לה את הזכויות המפורטות בהסכמים הקיבוציים בין האוניברסיטה לעובדיה. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערערת, חוקרת, משתייכת לקטגוריה שונה של עובדים מזו של "הסגל האקדמי", אליה התייחסו ההסכמים. בעוד שהמערערת טענה כי תפקידה כחוקרת מזכה אותה באותן הטבות כמו "סגל אקדמי", פרשנותו של בית הדין להסכמים הקיבוציים – על פי תכליתם, שפתם והקשרם התעשייתי – אינה תומכת בקביעה זו. ההסכם הראשון, משנת 1977, חל רק על חברי הסגל האקדמי ולא על חוקרים. ההסכמים המאוחרים יותר, אף שכללו חוקרים בחלק מההוראות, לא העניקו להם את הזכויות הפנסיוניות בתקופת הביניים שביקשה המערערת. זאת ועוד, סיווגה של המערערת כחוקרת ותנאי העסקתה, כפי שהותוו בכתבי המינוי, לא תמכו בטענתה. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור, בקובעו כי המערערת אינה זכאית לזכויות הפנסיה הנטענות, ויתר על הוצאות הערעור וההליכים הקודמים, ולא מצא כל שיהוי מצד המערערת.