ת"א 3003-04-17

תקציר

לתובע ולנתבע במקרה זה חלקות קרקע סמוכות במושב בית עזרא. התובע הגיש תביעה נגד הנתבע, בטענה כי הנתבע פלש לרכושו באמצעות כביש שעבר בו, וכן באמצעות בניית מבנים וצמחייה מעבר לקו הבנייה החוקי. הנתבעת טענה כי קו הגבול בין שני הנכסים הוסכם על ידי הבעלים הקודמים וכי יש לה זכות שימוש במקרקעין על בסיס שנים של חזקה והסכמה מצד התובע. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים. נמצא כי התובע הוכיח די הצורך את זכויותיו במקרקעין וכי גבול רכושו היה כאמור במסמכי הרישום ואושר בחוות דעת של מומחה פיננסי. מנגד, הנתבעת לא הציגה תשתית משפטית לטענותיה בדבר קו הגבול או זכותה לעשות שימוש במקרקעין של התובעת. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבע בדבר חוסר מעמדו של התובע, סמכותו של בית המשפט ותקופת ההתיישנות החלה. בית המשפט קבע כי לתובע, כמשתמש מורשה במקרקעין, עומדת הזכות להגן על האינטרסים שלו וכי ההליך הנוכחי הוא האמצעי המתאים לעשות כן. לאחר ששקל את מכלול הראיות והטענות, פסק בית המשפט לטובת התובע. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי הנתבע פלש לרכושו והורה לנתבע לחדול משימוש בכל חלק ממקרקעי התובע, לרבות הדרך שבמחלוקת. בית המשפט אף הוציא צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת או מי מטעמה להחזיק או להשתמש ברכושה של התובעת. בנוסף, חויב הנתבע לשאת בהוצאות ההליך, לרבות אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין, בתוך 90 יום.