ת"א 2284/83

תקציר

המבקשים, בעלי פטנטים 45465 ו-50766 למערכות השקיה בטפטוף, הגישו תביעה נגד המשיבה בגין הפרת פטנטים שלהם, וביקשו צו מניעה, פיצויים ודו"ח על המוצרים המפרים. כתב ההגנה של המשיב כלל מספר טענות, שאת חלקן ביקשו המבקשים לדחות. בית המשפט פסק לטובת המבקשים בנקודות מסוימות ונגדם באחרות. בית המשפט קבע כי פטנט מקנה זכות שלילית, כלומר הוא מונע מאחרים לנצל את האמצאה המוגנת בפטנט ללא הסכמת הבעלים. לפיכך, קיומו של רישיון המוחזק על ידי המשיבה לא היווה הגנה מפני הפרת פטנט. בית המשפט אף סבר כי יש למחוק מכתב ההגנה עניינים שאינם נחוצים, או העלולים לשבש, לסבך או לעכב את הדיון, ובמקרה זה הורו להסיר חלקים מסוימים בהגנתו של המשיב מאחר שאינם חיוניים ורק יאריכו את המשפט. יתר על כן, בית המשפט קבע כי טענת שיהוי (שיהוי בלתי מוצדק) אינה, כשלעצמה, הגנה תקפה מפני הפרת פטנט. צריכה להיות טענה מפורשת של הסכמה או הסכמה שבשתיקה של בעל הפטנט לשימוש בפטנט. עוד קבע בית המשפט כי טענת אי תקינות לא תחזיק מעמד בדיני הפטנטים, שכן אין מדובר בצו מניעה מן היושר אלא בהוראת חוק. באשר לבעלות על האמצאה, הבהיר בית המשפט כי רק הממציא או מי שזכאי לתבוע בשמו יכול לערער על תוקפו של הפטנט בעילות אלה. מאחר שהמשיבה לא נכללה באף אחת מהקטגוריות, תביעתם נדחתה. בית המשפט אף הורה למשיבים למסור פרטים נוספים בנוגע לטענותיהם בדבר מרמה ומצג שווא ביחס לתיקון הפטנט, וסבר כי ניתן לערער על תיקון פטנט, בדומה לרישום הראשוני של הפטנט עצמו. לבסוף, המבקשים לא הצליחו בניסיונם למחוק את טענת המשיב בדבר חוסר הבהירות בתביעות הפטנט, כאשר בית המשפט קבע כי ניתן לספק פרטים טובים יותר וכי רישום התיקון אינו הופך אותו לחסין מפני ערעור. למבקשים נפסקו הוצאות בסך 30,000 ₪, שייקבעו בהתאם לתוצאות המשפט.