עמ"ש 515/09

תקציר

הערעור מבקש לערער על תוקפם של מספר מסמכים משפטיים, לרבות צוואה, תצהיר מתנה וייפוי כוח, שנוסחו על ידי אדם מאושפז, המנוח. הטענה המרכזית היא אי הצגת אישור רפואי בדבר מצבו של המבקש, כמתחייב מתקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, הקובעת כי על נוטריון לדרוש תעודה כזו בטרם ינפיק אישור פעולה שביצע המבקש המדובר. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור. הדרישה לאישור רפואי קמה רק כאשר הנוטריון מבצע פעולות ספציפיות לתפקידו, מה שלא קורה כאשר הוא משמש כעד, כפי שהיה במקרה זה בתצהיר הצוואה והמתנה. נטל ההוכחה בדבר סופיות ובהירות דעתו של המנוח נופל על התובע, אשר במקרה זה סופק באמצעות ראיות רבות, לרבות מסמכים רפואיים ועדויות המבססות את צלילותו והכרתו המלאה של המנוח בעת חתימת המסמך. יתר על כן, הסיבה לדרישת האישור הרפואי – כדי להבטיח את כושרו הקוגניטיבי של המבקש – מסופקת במקרה זה באמצעים אחרים, מה שהופך את היעדר האישור הרפואי במועד לחסר חשיבות. לבסוף, בית המשפט דוחה את הטענות בדבר השפעת המשיב על המנוח בעריכת הצוואה, בהתאם לממצאיו של בית משפט קמא. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לכיסוי הוצאות המשיב. פסק דינה של השופטת חנה בן-עמי נתמך על ידי השופטים תמר בזק רפפורט ואריה רומנוב.