עת"מ 31603-10-18

תקציר

השופט קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר או הוועדה המקומית במחלוקת על בניית מעלית בבניין משותף. העותר, שהתנגד לבנייה, לא הצליח להוכיח כל עילה משפטית שתצדיק את ביטול החלטות הוועדות, שנמצאו סבירות ומבוססות מבחינה משפטית. השופט דחה את העתירה והורה לעותר לשלם את שכר טרחתם והוצאותיהם של המשיבים. העותר טען כי הרכב ועדת הערר אינו שלם, אך השופט קבע אחרת וקבע כי ההחלטה התקבלה בהרכב מלא. השופט דחה גם את טענת העותר כי לוועדת הערר סמכות לשמוע את טענותיו, תוך שהוא מצטט סעיפים רלוונטיים בחוק המגבילים את זכות הערעור למקרים ספציפיים, שאינם כוללים את מצבו של העותר. כמו כן, השופט קבע כי הוועדה המקומית פעלה במסגרת שיקול דעתה באישור היתר הבנייה, לא מצאה כל חריגה מהתקנות ואישרה את החלטת הוועדה בנוגע לרוחב חדר המדרגות והיעדר אישור מכבי האש. השופט דחה גם את טענות העותר בדבר חוסר תום לב וחוסר שפיות, וציין כי עסק בעצמו בבנייה בלתי חוקית והסתיר מבית המשפט מידע רלוונטי. באשר לתביעות הקנייניות, הסכימה השופטת עם החלטת הוועדה המקומית שלא להתייחס אליהן, שכן עניינים אלה חורגים מתחום מומחיותה ויש להפנותם לבית המשפט המוסמך. השופט הדגיש כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול הדעת של רשויות התכנון וכי לא ניתן להעלות טענות ופתרונות חדשים בשלב בית המשפט לעניינים מנהליים. גם טענות העותרת בנוגע למיקומי מעליות חלופיים נדחו, שכן הן לא הועלו קודם לכן במסגרת הליך ההתנגדות. ככלל, השופט לא מצא עילה משפטית להתערב בהחלטות הוועדות והורה לעותר לשאת בהוצאות המשפט ובהוצאות המשפט של המשיבים.