ת"פ 6852-03-21

תקציר

השופט במקרה זה קבע את טווח הענישה לעבירות של הנאשם, שכללו החזקת נשק, פגיעה בשלום הציבור והסדר ובבריחה ממשמורת המשטרה. השופט קיבל את הסכמת הצדדים כי עונש אחד צריך לחול על כל העבירות, שהתרחשו במשך מספר ימים וחלקו דפוס פלילי משותף. השופט הדגיש את חומרתן של עבירות הנשק, את נסיבות ביצוען ואת המגמה החקיקתית והשיפוטית האחרונה להחמרת הענישה בגין עבירות מסוג זה. כמו כן הודגשו הערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו של הנאשם, לרבות ביטחון הציבור והסכנה הפוטנציאלית לחיי אדם. השופט התייחס לנסיבות ביצוע העבירות, ובראשן הנשק האוטומטי רב העוצמה המעורב והכחשת ההחזקה על ידי הנאשם, שהגבילה את היכולת לקבוע את משך ההחזקה. השופט הכיר בחומרת הנזק הפוטנציאלי שנגרם מעבירות נשק ובחוסר הפחד של הנאשם מהחוק שבאה לידי ביטוי בבריחתו ממשמורת המשטרה. בקביעת מדיניות הענישה התייחס השופט למספר פסקי דין שהתקיימו לאחרונה בבית המשפט העליון והדגישו את הצורך במיגור עבירות נשק באמצעות ענישה חמורה. השופט הכיר בכך שנסיבותיו האישיות של הנאשם מצדיקות בדרך כלל סטייה מהצורך בהרתעה, אך במקרה זה הן אינן עולות על חומרת העבירות. השופט שקל את גילו של הנאשם, שירותו הצבאי, עברו הפלילי, תקופת המעצר ושיתוף הפעולה שלו בהליך. בנוסף, התייחסה השופטת לטענת הנאשם בדבר היעדר העמדה לדין של אדם אחר הקשור לנשק, ודחתה אותה ככזו שאינה קשורה לעניינו של הנאשם ואינה מהווה אכיפה בררנית. בסופו של דבר, גזר השופט על הנאשם 20 חודשי מאסר בפועל, בניכוי הימים שכבר ריצה, ותקופות שונות של מאסר על תנאי. גזר הדין נועד לשקף את חומרת העבירות, לדבוק בעקרון הגמול והמידתיות ולהדגיש את הצורך בהרתעה. השופט העניק לנאשם הקלה צנועה בעונשו בשל שיתוף הפעולה והקשיים במאסר הראשון. לנאשם נמסר על זכותו לערער על פסק הדין בתוך 45 יום.