דב"ע לד/12 - 3

תקציר

התיק נסוב סביב שני מסמכים מרכזיים, המכונים מסמך משנת 1969 ומסמך משנת 1970, המתארים את יחסי העבודה בין המערערת לבין המשיב. המסמך משנת 1969 קבע חוזה עבודה בלתי מוגבל בזמן, המייעד את המערערת כעובדת קבועה בעלת תואר "מנהל החברה הימית להובלת פרי בע"מ". בתוך כך, המסמך משנת 1970 התווה שינוי זמני בתפקידו ובתנאי עבודתו של המערער, ומינה אותו כנציג החברה בארה"ב לתקופה קצובה של שלוש שנים. השאלה העיקרית הייתה האם המסמך משנת 1970 מהווה חוזה עבודה עצמאי חדש או שינוי של ההסכם הקיים משנת 1969. בית המשפט קבע כי המסמך משנת 1970 מהווה תיקון זמני לחוזה המקורי, המתקיים במקביל להסכם משנת 1969 ולא מחליפו. מסקנה זו התבססה על לשון המסמכים עצמם, המצביעה על כוונה לשמר את יחסי העבודה המקוריים ולא להקים מערכת יחסים חדשה. בנוסף, שינויים בתנאי העבודה ובתפקידים במסגרת חוזה עבודה ללא הגבלת זמן הם דבר שבשגרה ואינם מובילים אוטומטית לביטול החוזה הקיים. זאת ועוד, נסיבות ביטול העברתה של המערערת לארצות הברית יוחסו לצרכים מבצעיים לגיטימיים של המשיב ולא היו כרוכות בחוסר תום לב או בכוונות מזיקות כלפי המערערת. זאת ועוד, הוצע למערער תפקיד חלופי בחיפה, שלא שינה באופן מהותי את מעמדו או את היקף עבודתו. גורמים אלה, בשילוב עם אופי מעמדו של המערער כעובד קבוע, הביאו את בית המשפט להטיל ספק אם ההפרה מהווה "הפרה יסודית" המצדיקה ביטול חוזי או מזכה אותו בפיצוי כספי. באשר לסוגיית הפיצויים, התמקד בית המשפט בהפרש ב"הכנסה הריאלית" של המערערת ולא בשכר הנומינלי הנקוב במסמך משנת 1970. המערערת לא הביאה ראיות מספיקות להפסד כספי כלשהו כתוצאה מההפרה. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת לפגיעה במוניטין, בקובעו כי אופיו הזמני של חילופי התפקיד ומעמדו של המערער כעובד קבוע אינם תומכים בתפיסה כי המשיב התכוון להעצים את המוניטין המקצועי של המערערת להזדמנויות חיצוניות. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, תוך פסיקה מופחתת של 2,000 ל"י הוצאות משפט למשיב. המערער חויב לשלם למשיב 300 ל"י בגין הוצאות הערעור.